תוספתא כפשוטה על בבא בתרא ו:ב

13-4. המוכר פירות לחבירו, הרי זה מקבל עליו רובע טינופות לסאה. פיסקא ממשנתנו פ"ו מ"ב. ובד: רובע טינופות פיגום 1 בד"ח שיבשו: פיגים. לסאה. והמלה "פיגום" חסרה כאן גם בכי"ע. ברם קשה להניח שמי שהוא הכניס מלה בלתי מובנת לתוך הנוסח ומתקבל יותר שהסופרים השמיטוה מפני שלא הבינו אותה. וכנראה שדווקא מלה זו באה לפרש ולהוסיף על משנתנו. והנה "פירות" שבמשנתנו פירש הרשב"ם: פירות, תבואה. ובברייתא שבבבלי צ"ד א': המוכר פירות לחבירו, חטין מקבל עליו רובע קטנית לסאה. והתוספתא שלנו כאן פירשה טינופת שבמשנתנו שאין כוונתה טינוף שאינו מאכל כלל, כגון זונין, 2 בתוספתא תרומות פ"ו ה"י: סאה תרומה שנפלה למאה, אין מוציאין זונין שבה (עיין מ"ש לעיל שם ח"א, עמ' 387, ובהערה 42 שם) וכו'. ובירושלמי שם ספ"ה מ"ג ע"ד: סאה תרומה שנפלה למאה אין אתה מוציא זונין טנופת שבה. וכנראה שהמלה טנופת הוספה מאוחרת ואינה מגוף הירושלמי, ובכי"ר היא חסרה. ובנוסח הרש"ס: אי אתה מוציא זונן וטינופת שבהן, לפחות ממאה אתה מוציא זונן וטנופת שבה. ועיין ירוש' כלאים פ"א ה"א, כ"ו ע"ד. או עפרורית, אלא כל פיגום טינוף הוא, ואפילו הוא מאכל אם הוא פוגם את הפירות טינוף הוא. ועיין מ"ש בירושלמי כ"י רוזינטל רפ"ו, ולעיל מעשרות, עמ' 673, ועיין לעיל תרומות פ"י הט"ו ומש"ש, עמ' 477 ואילך, ועיין מ"ש להלן בסמוך.

24. שעורים, מקבל עליו רובע קטניות לסאה. וכ"ה בד ובכי"ע. ובפי' קדמון, עמ' קנ"ח, פירש: קיטונית עדשים של בר שיש להן עוקצין, כאותה ששנינו בסוף מעשרות וכו'. ועיין ערוך ערך קטן. ובבבלי הנ"ל: מקבל עליו רובע נישובות לסאה. וקרוב בעיני שגם כאן צ"ל: נשביות, 3 מצד הגראפי היא הגהה מאד קרובה, שהרי שי"ן וטי"ת, ובי"ת ונו"ן מתחלפות בכי"י. בכי"ר וביד רמ"ה: נשופות, ופירש בערוך ערך נשף: נישופות לסאה. פי' כגון אבק וקש שנשוף וזז ממקומו. כלומר שדופות שנישבות בקלות ע"י הרוח. ועיין בגירסאות שהביא ביד רמה כאן.

34-5. קישואין, מקבל עליו עשר מארות למאה. וכ"ה בד (מארו'). ובכי"ע: עשר מרים לסאה . והוא שיבוש וצ"ל: למאה , כלפנינו. ואשר למארות, אין כאן אלא כתיב מלא הרגיל במקורות, 4 עיין מ"ש מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ 1234 ואילך. והן מארות, הן מרות. ובמשנת תרומות רפ"ג: התורם קשות 5 מספר יחיד של קישואין. ונמצאת מרה.