תוספתא כפשוטה על בבא בתרא ו:ג

15. קנקנים, מקבל עליו עשר נאות פיטסות מגופרות למאה. בד: קנקני' מקבל עליו עשר נאות פינוסו' פוניסות מגופרות למאה, והשיבושים ברורים. והנכון הוא בכי"ע: למאה קנקנים מקבל עליו עשר פוטסות נאות מגופרות. ובמשנתנו פ"ו מ"ב: קנקנים בשרון מקבל עליו עשר פיטס יאות למאה. ובמשנה שבבבלי: פיטסות, ופירש ברשב"ם: פיטסות, כדים רעים, ובגמרא מפרש לה. ואמרו שם צ"ז ב': תאנא פיטסות נאות ומגופרות. ופירש הר"ח: 6 לפי ס' הנר לר"ז אגמאתי 264 ע"א. ועיין בשטמ"ק במקומו בשם הר"י מיגאש, וכ"ה בס' הנר שם 264 רע"ב. פיטסאות בלשון יון הכדות והחביות והקנקנים דשחלי (עיין ערוך ערך שחל), והן שואבות יין ומזיעות אותו בחוץ, נקראות פיטסאות, ונראות מבושלות, מגויירות (מחופות בגיר) ומגופרות, פיר' כשמבשלו נותן בהן גפרית וכו', כרשב"ם שם. ואשר למלה "פיטסאות" נ"ל שפירושו זפותות, כפי' הר"י מיגש במקומו, ולא הבדילו בין מחופות מבפנים בגפרית, או בזפת, 7 עיין במשנת שבת פ"ח מ"ד, תוספתא כלים ב"ק פ"ג ה"ד ועוד בכ"מ. ואין פיטסות אלא צורת הרבים בעברית של πισσωταί. זפותות. והיו מזפתים את הכלים הנאים (שלא נתבשלו כל צרכן) ומסיקין אותן. ובפירוש ר' מיוחס לשמות י"ב, ט': 8 הצופה מארץ הגר חי"ג (1929), עמ' 22. אל תאכלו ממנו נא, צלוי מעט ולא כל צרכו, ובתוספות כלים 9 ב"ק פ"ב סה"ט. שנו רבותי' הסיקן והם נאים, טהורים, 10 צ"ל: טמאין. ובפירוש הר"ש (שם פ"ג סמ"ב): הוסקו והנאים טמאין, פירוש כמו והן נאין שלא הוסקו יפה. ובתוספתא פרה פ"ה ה"ב: מקום ששם משקעין את הנאות בטיט הלבן וכו'. וכבר פירשתי בתס"ר ח"ג, עמ' 231, את הברייתא שם ע"פ פירוש הר"י מיגש כאן, ואנו רואים משם שגם הנאות היו ראויות לשימוש, אלא שהיו מזפתין אותן שלא יהו רכות יותר מדאי, ופירשו בברייתא את הפיטסות שבמשנתנו שהן נאות מגופרות, זפותות, πισσωταί. ובפי' רבינו ברוך: 11 לפי ר"ז אגמאתי בס' הנר 264 סע"א. תניא בתוספתא קנקנים 12 בין השורות תלוי: בשרון. מקבל עליו עשר נאות, פי' שלא עמדו בכבשן כל צורכן, מלשון אל תאכלו ממנו נא, פיטסאות כמו שאמרנו, מגופרות שטולה שבריהן בגפרית.

26. יתיר על כן, בכולן מחזיר לו את השאר, ונוטל ממנו דמים. בפירוש הרשב"ם צ"ז ב': הכי גרסינן בפירוש רבינו חננאל תנא יתר על כן, בכולן מחזיר את השאר ונוטל את הדמים ממנו. וברייתא מצאתיה בתוספתא. ויש ללמוד דבספרים שלהם כתובה (כלומר, בגמרא), וילפינן מינה לדון כן, דהמותר על י' קוססות ופוטסות יחזיר, אבל העשר הגיעוהו, דליכא למימר עירובי עריב כלגבי טינופתא, וליכא למימר נמי אפירי שפירי יהיב, דטעמא דטריחי לא שייך הכא. וכן בפי' רבינו ברוך הנ"ל: תניא יתר על כן בכולן, פיר' זרעוני גנה, טנופות 13 עיין ח"ד. ופיטסאות, מחזיר לו את השאר ונוטל ממנו דמים. ומכאן שאף לפניו היתה ברייתא זו בתלמוד, וכנראה שהוסיפו ע"פ הר"ח, כרגיל, עיין מ"ש לעיל סוף יומא, עמ' 834, ועוד בכ"מ. ובנ"י פ"ו ריש סי' תתי"ג: ואיתא בתוספתא, וכן בפר"ח ז"ל, תנא יתר ע"כ מחזיר את השאר ונוטל את הדמים ממנו. וכן הובאה התוספתא ברא"ש פ"ו סי' י"א ובמישרים לרבינו ירוחם נתיב ט' (פעמיים). והסיקו שם: דלא שייך הכא טעמא דקנס, דאין דרך לערבן עם שאר החביות, וגם לא שייך טעמא דשכיח ולא שכיח, אלא דבר הווה שמתקלקלין עשרה בתוך מאה, כשמצרפן בכבשן. ועיין בפלפולא חריפתא שם.