תוספתא כפשוטה על בבא בתרא ו:כג

145-47. העושה חצר על פי מערה, שש על שש, מלא מטה אחת מיכן ואחת מיכן, ופתוח לתוכה שתי מערות. משנתנו בספ"ו. ועיין ירושלמי נזיר פ"ט ה"ג, נ"ז ע"ד. ופירשה הרמב"ן והר"ן ק"ב א' הנ"ל, שהתוספתא כאן משמיעה לנו שבזה אף ר' שמעון מודה, עיין מ"ש לעיל שורה 44, ד"ה אילו ואילו. ועיין היטב במ"מ פכ"א מה' מכירה סה"ו ובכ"מ שם, וכבר תמה עליהם במעשה רוקח שם במקומו, ועיין בתיו"ט כאן. ובחי' הריטב"א ק"א א': ועושה חצר על פתח המערה וכו' דברי הכל היא, וכדמוכח בגמרא (ק"ב א'), עיין בחי' הר"ן, עמ' 345. ועיין ח"ד.

247. ר' שמעון או' ארבעה מארבע רוחותיה. וכ"ה בד וברשב"ם ק"א א'. והיא פיסקא ממשנתנו ספ"ו.

347-48. ר' יהודה או' בסלע הבא בידים פותח את שתיהן מרוח אחת. וכ"ה ברשב"ם הנ"ל, אלא ששם: סלע הבא בידו . וכ"ה ("בידו") גם בכי"ו ובד לעיל רפ"א. ופירשתי שם שהכוונה לסלע מלאכותי שנעשה מאבנים קטנות והוא מתפורר בקלות. ועיין הפירוש ברשב"ם ברש"ל ובמהרש"א שם ומ"ש בח"ד. אבל הפירוש יוצא מן התשובה לר' יהודה, עיין מ"ש להלן בסמוך.

448. אמרו לו אי איפשר לכן. וכ"ה בד, אלא ששם בטעות: לבן . 20 בפ"מ פ"ו רה"ב: ובתוספתא גריס בן קנטינר. וכנראה, שהמשיך את המלה "לבן" למטה. ושמא היתה לפניו הגירסא בכ"י שלו: אי אפשר לבן, ]בן[ קנטינר. וצ"ע. ובכי"ע: אי איפשי (צ"ל: איפשר) לכן, וברשב"ם הנ"ל: אי אפשר. ובתס"ר ח"ב, עמ' 143, מניתי את כל המקומות שביטוי זה (או מעין זה) נמצא בתוספתא. ולהלן מנחות פ"א ה"י: ר' יהודה אומר אפילו שתי ידים זו על גב זו מקדש. אמרו לו אי אפשר לכן. ובבבלי זבחים י"ט ב': ר' יוסי בר' יהודה אומר מניח שתי ידיו זו על גב זו ועל גבי שתי רגליו זו על גבי זו ומקדש, אמרו לו הפלגת, אי אפשר לעשות כן. ולפי זה הפירוש ברור גם כאן שאמרו לו לר' יהודה אי אפשר לפתוח שתי מערות בסלע הבא בידים מרוח אחת. ועיין מ"ש על ביטוי זה בתס"ר ח"ג, עמ' 99, ד"ה אמרו לו, שם ח"ד, עמ' 59 ואילך, עמ' 68, שו' 30 ושו' 33.