תוספתא כפשוטה על בבא בתרא ו:כו

157-58. בית כור עפר אני מוכר לך בסימניו ובמצריו, אפלו פחות שתות, או הותיר שתות כשום הדיינין, הגיעו. וכ"ה (פחו') בד ובמלחמות להרמב"ן ספ"ז. ובכי"ע: פחת שתות, וכן בפירש"י על הרי"ף, וברשב"ם: פיחת וכו'. ואף במשנתנו פ"ז סמ"ג (בכמה נוסחאות): פחות שתות (עיין להלן). ופירשו רבותינו שהכוונה לבית כור שהוא פחות שתות, עיין בפירש"י על הרי"ף ובהגהות מא"י שם אות ב' וברשב"ם למשנתנו. ועיין היטב בחי' הר"ן, עמ' 363, ובחי' הר"י מיגש (בשטמ"ק): אם פיחת שתות מן המדה הגיעו. ומתוך פשוטה של התוספתא מוכח שאם פיחת שתות הגיעו, כשום הדיינין, וכרשב"ג במשנת כתובות פי"א מ"ה (עיי"ש בראשונים), עיין בפירש"י על הרי"ף פ"ז סי' תתכ"ה, וברשב"ם ק"ו א', ד"ה אמר לך. ובמשנתנו פ"ז סמ"ג: בסימניו ובמצריו פחות משתות הגיעו, עד שתות 21 בכי"מ: יתר משתות ינכה. וכ"ה בכמה מן הראשונים, עיין דק"ס, עמ' 310, הערה ת', ועמ' 311, הערה ו'. וכ"ה בה"ג הוצ' ר"ע הילדסהיימר, עמ' 425 (אבל בד"ו כלפנינו). והגירסא שלפנינו "מתוקנת" ע"פ המשא והמתן בבבלי ק"ו א'. ינכה. וכ"ה ("פחות משתות ") ברוב המשניות מטיפוס הבבלי (ובמשנה שבירושלמי), וכ"ה בה"ג ד"ו ק"ד ע"ב, הוצ' ר"ע הילדיסהיימר, עמ' 425, בס' המקח והממכר לרב האיי שער כ"ה, בר"ח (לפי חי' הרשב"א ק"ו א') ועוד, וכ"ה בבבלי ק"ו ב', אבל במשניות מטיפוס א"י (חוץ מן המשנה שבירושלמי), כגון הוצ' לו, קויפמן ופרמה: 22 על היחס בין הבבלי והירושלמי נזיקין עיין מ"ש במחברתי תלמודה של קיסרין, סוף עמ' 17. פחת שתות. ויש שגרסו: פחות שתות. וכ"ה בבבלי בדפוס פיזרו, וכן היה לפני הרשב"ם (עיין דק"ס, עמ' 310, הערה ת') ועוד. ובתוספות ק"ו א', ד"ה ה"ג פחות, הביאו את שתי הגירסאות. ברם מתוך סוגיית הירושלמי למשנתנו מוכח שגרסו "פחות משתות", עיין בנת"י במקומו. 23 בצד השורה הוכנס מי"ם, כלומר, קרי: משתות. אבל מחלק האות שמילא בה הסופר את השורה הקודמת מוכח שהיתה שם שי"ן ולא מי"ם. ובבבלי ק"ו א': רב הונא אמר שתות כפחות משתות. רב יהודה אמר שתות כיותר משתות וכו' הכי קאמר פחות משתות ושתות בכלל הגיעו וכו', הכי קאמר פחות משתות הגיעו, עד שתות וכו'. וכבר תמהו הראשונים על שיטת רב יהודה, והרי במשנתנו מפורש: פחת שתות הגיעו. ובחי' הראב"ד (לפי הרשב"א) רצה לומר שרב הונא ורב יהודה נחלקו בגירסא במשנתנו, ורב הונא גרס (כגירסת משניות מטיפוס א"י): פחת שתות הגיעו, ורב יהודה גרס: פחות משתות הגיעו (כגירסת משניות מטיפוס הבבלי), עיי"ש בחי' הרשב"א. ועיין במלחמות ספ"ז בשם מהדורא קמא של הרי"ף. ועיין בתוספות ק"ו א', ד"ה ה"ג פחות, ובהגהות הב"ח שם. ובבבלי ק"ו א' הנ"ל הקשו על רב הונא: בסימניו ובמצריו פיחת שתות, או הותיר שתות, (הרי הוא) 24 המלים שהקפתי חסרות בנוסחאות מדוקדקות לפי עדות הרמב"ן במלחמות ספ"ז. ועיין להלן הערה 25. כשום 25 וכ"ה בתוספתא כאן בכי"ע, ואצל צוקרמנדל בטה"ד: פטור הדיינין. הדיינין הגיעו, 26 מגירסא זו מוכח שהנכון הוא כעדות הרמב"ן (עיין לעיל, הערה 24). ובכי"מ: והגיעו (ועיין דק"ס, עמ' 311, הערה ד') והוא תיקון ע"פ הגירסא " הרי הוא כשום הדיינין". והא שום הדיינין דשתות כיותר משתות הוא, 27 כסתם משנתנו בכתובות פי"א מ"ג, עיי"ש לעיל בפנים. אמר לך רב הונא וליטעמך הגיעו קא תני, אלא 28 עיין דק"ס, עמ' 310, הערה ה', ובבעל המאור ספ"ז. כשום הדיינין ולא כשום הדיינין וכו'. והרי"ף פסק כרב הונא, משום שפשוטה של הברייתא מסייע לו. ובעל המאור חלק עליו ופסק כרב האיי (ס' המקח והממכר שכ"ה) שפסק כרב יהודה, ופירש בבבלי פירוש דחוק, 29 ומ"ש במלחמות שם: ובעל המאור מלמד זכות על הגאון שלא כדעתו וכו', עיין בס' המקח והממכר שכ"ה, והגאון נותן שם טעם אחר לפסקו. ופירש "הגיעו" עיקר המקח הגיעו, אלא שחייב לנכות, עיי"ש. אבל במלחמות הסתייע מן התוספתא שמפורש בה כרב הונא, ואף טען ש"הגיעו" פירושו בכל מקום שיש כאן מחילה (וממנו בחי' הר"ן), ולא קיום המקח. וכן כתב בחי' הראב"ד (לפי שטמ"ק ק"ו א'), והסתייע מן הירושלמי בסוגיין שלכאורה אין לברייתא שם שום שייכות למשנתנו. ועיין גם ב"כתוב שם" ב"הסגלה" חי"ז, עמ' 51.