תוספתא כפשוטה על בבא בתרא ו:ה
תוספתא כפשוטה על בבא בתרא · Tosefta Kifshutah on Bava Batra 6:5
Open in the reader →18. המוכר יין לחבירו סתם, חייב באחריותו עד הפסח. במשנתנו פ"ו מ"ג: המוכר יין לחבירו והחמיץ, אינו חייב באחריותו, ומשמע שאפילו החמיץ מיד. ועיין בבלי צ"ח א' שהעמידוה בכליו של לוקח, שיכול לומר לו כליך גרמו עיי"ש. וכ"ה בירושלמי פ"ו ה"א, ט"ו סע"ב. 15 כגירסא הנכונה שבעליות דר"י (לפי שטמ"ק צ"ח א'). ועיין בנת"י במקומו. ופירש בח"ד שמדברים כאן במוכר לחנווני, וחנווני אינו מוכר בבת אחת, והמוכר יודע שהלוקח לוקח יין שלא יחמיץ מיד, עיין בתוספות צ"ח א', ד"ה האי, והרב ציין לתוספתא ב"מ פ"ד הי"ח ומקבילות, עיין מש"ש. ובירושלמי גיטין ספ"ג, מ"ה ע"ב: נישמעינה מן הדא המוכר יין לחבירו סתם, חייב באחריותו עד החג . אבל בירושלמי כאן פ"ו ה"א, ט"ו ע"ג: נישמעינה מהדא המוכר יין לשנה חייב באחריותו עד החג. ומכאן ראייה שחוששין שמא יחמיץ היין אחרי הקדים השני, וש"מ שבכל שנה הוא בודק. ולפי זה צריך להגיה כן בירושלמי גיטין, כפירוש המפרשים. 16 ואין כאן מחלוקת בין ירושלמי במסכת נזיקין לשאר הירושלמי, כרגיל במקומות אחרים במסכת זו.
28-9. מבוסם, חייב באחריותו עד עצרת. במשנתנו פ"ו מ"ג: יין מבשם אני מוכר לך חייב להעמיד לו עד העצרת, כלומר, יין שיתקיים עד העצרת.
39. נתיישן, חייב באחריותו עד החג. וכ"ה בד. ובכי"ע: מיושן חייב וכו'. ובמשנתנו הנ"ל: ומיושן משל שלש שנים. ולפי פשוטו אפשר היה לפרש את משנתנו שחייב להעמיד לו יין בן שלש שנים, מפני טעם היין, וכמו שאמרו בירושלמי גיטין ספ"ג: נימר משום הדא מטעומיתה, 17 וכ"ה כאן בכיר"ז: מטעו מיתה (בשתי מלים). ובהוצ' שלנו כאן בטעות: מטמועיתה. כלומר, משנתנו אינה מדברת על האחריות, אלא על טיב היין שיהא לו טעם של יין ישן. 18 בירושלמי דמאי פ"ב ה"א, כ"ב ע"ג: יין חדש ויין ישן הילכו בו אחר הטעם. אבל אינו עניין למטעמיתה שבירושלמי נדרים פ"ח ה"א, מ' ע"ד (ועיין בבלי ברכות י"ד א'), ושם פירושו טעימה מן הכוס. וכן במס' ד"א רבה פ"ט, הוצ' היגר (פרקי בן עזאי), עמ' 10: כוסות מטעומין (עיי"ש בשנו"ס) ופירושו כוסות שטעמו מהם. ומלמדת התוספתא שהכוונה היא לעניין האחריות. וכן בבבלי צ"ח רע"ב: תאנא מתיישן (כגי' כי"י וראשונים) והולך עד החג. ופירש הר"י מיגש (לפי ס' הנר 265 ע"א): וצריך להיות היין מיושן, שנותן לו מתישן והולך עד החג.