תוספתא כפשוטה על בבא בתרא ז:י

140-41. וחלק של מרגלים נטלו יהושע וכלב וכו'. בד נשמטו המלים "וחלק של מרגלים", וכן אינן בהבאה שבעליות דרבינו יונה. ובכי"ע חסרות המלים "וחלק של", והנכון כלפנינו ובד קיצור לשון. 68 עיין לעיל הערה 60.

241. חלק המלוננים וכו'. בד: חלק המתאוננים וכו'. ובכי"ע ובעליות דר' יונה: המתלוננים.

341-42. נפל לאמצע, והבנים נחלו לעצמן. וכ"ה ("נחלו") גם בד ובכי"ע. ובעליות דרבינו יונה הנ"ל: נטלו לעצמן. 69 רבינו יונה מביא ברייתא זו פעמיים, עיי"ש בתחילת דבריו ובסופם. והעיר רבינו יונה הנ"ל שבירושלמי (פ"ח ה"ב, ט"ז ע"א) אמרו בבבא זו "והבנים נטלו בזכות אבות אבותיהן", כלומר כמו ששנו כאן ברישא. וכבר הבאנו את דברי רבינו יונה שאין הבדל בין הלשונות, והעניין תלוי אם הבנים היו בני עשרים כשבאו לארץ, וכבבלי קי"ט א'.

442. וכשם שהבן קודם את הבת וכו'. ירושלמי פ"ח ה"א, ט"ז ע"א, בבלי קי"א א'.

543. ר' אלעזר בר' יוסי או' משם ר' זכריה בן הקצב וכו'. בירושלמי הנ"ל: ר' שמעון בן לעזר אומר משום ר' זכריה בן הקצב וכו'. ובבבלי הנ"ל: ר' יוסי בר יהודה ור' אלעזר בר' יוסי אמרו וכו'. ולעיל מגילה פ"א ה"ו, עמ' 345: ר' לעזר בי ר' יוסה או' משם ר' זכריה בן הקצב (לעניין קריאת המגילה).

643-44. וכן היה ר' שמעון בן יהודה איש כפר איבוס או' משום ר' שמעון וכו'. בד: איש כפר איכוס וכו', ובכי"ע: איש כפר עכו. וכ"ה בירושלמי הנ"ל בכיר"ז (בהוצ' שלנו חסר). ושם הכפר בא בשינויים בכמה מקומות, עיין מ"ש לעיל ח"ח (סוטה), עמ' 711, ד"ה ר' שמעון בן יהודה. וסתם ר' שמעון בן יהודה שמוסר בשם ר' שמעון הוא מכפר הנ"ל, ובבבלי הנ"ל חסר כל זה. ולפי גירסת התוספתא והירושלמי היו כמה תנאים שסברו כר' זכריה בן הקצב, ומשום כך פסקו כמה מן האמוראים כמותו. אבל לפי המסקנה בין בירושלמי ובין בבבלי אין הלכה כמותו.