תוספתא כפשוטה על בבא בתרא ז:ט

131. כיצד, שני אחין וכו'. רשב"ם קי"ז א', תוספות שם, יד רמה שם סי' מ"ח, חי' הרמב"ן. וציינו לתוספתא גם בחי' הרשב"א והריטב"א שם. 52 מדבריהם משמע שגם הר"ח הביאה וגרס בה כגי' הרשב"ם, עיי"ש. ובירושלמי פ"ח ה"ב, ט"ז ע"א, הובאו שני משלים (בשם שני תנאים), אחד בקרקעות ואחד במטלטלים. ובבבלי משל אחד במטלטלין. ולפנינו המשל הוא בקרקעות. ובספרי ריש פנחס פיס' קל"ב, עמ' 174: יצאו לגורן זה נטל סאה וכו', כיוצא בו אתה אומר בבאי הארץ וכו', ונתנו גם את הנמשל בפירוש.

232. תשעה נטלו בית לתך לתך. וכן בכי"ע: תשעה בית לתך לתך. וכן בד: נטלו בית לתך. וברשב"ם וביד רמה הנ"ל: נטלו לתך לתך. והנכון כלפנינו, שהרי בקרקעות עסיקינן.

333-34. החזירום לאבתיהם, חזרו אבות והורישו את הבנים, תשעה נטלו מחצה ואחד נטל מחצה. וכ"ה ("לאבותיהם") בכל הנוסחאות כאן ובהעתקת הראשונים הנ"ל. ברם בבבלי הנ"ל בכ"י המבורג ובכ"י מינכן ועוד הגירסא היא: ומחזירין אצל אבי אביהן. 53 עיין דק"ס, עמ' 329, הערה א'. וכ"ה גם ביד רמה. ובחי' הר"ן שם, עמ' 368: אבל בקצת הספרים וכו', ומחזירין אצל אבי אביהן וזו היא גירסתו של הרב הלוי (הר"י מיגאש) ז"ל, וכך כתבה רש"י ז"ל בפירוש התורה בפר' פנחס (כ"ו, נ"ה) והכי אית' בסיפרי (לפנינו הגירסא שם: אצל אבותיהם). אבל הרשב"ם הנ"ל גרס: אצל אביהן, והסתייע בתוספתא כאן, וכן מעיד הריטב"א על גירסא זו: וכן הוא בנוסחי דוקני. ובעליות דרבינו יונה (לפי שטמ"ק): וכן הגירסא בספרי ספרד. ובתוספות שם (קי"ז א', ד"ה ומחזירין) וכמה מן הראשונים הנ"ל הסתערו על גירסא זו ותמהו שאם היו מחזירין לאביהן, הרי אבותיהן ינחילו אח"כ לבניהן כל מה שקיבלו, וכיצד ינחלו בשוה. ולא עוד אלא שבתוספתא לא נזכר "שני אחין ואביהן". ואשר לקושיא הראשונה כתב הריב"א: דגזירת הכתוב הוא כשמחזירין אצל אביהן שחולקין אותו שני אחין בשוה, אע"ג דבעלמא אין הדין כך וכו'. ועיין בשטמ"ק בשם עליות דר' יונה שפירש שידע בעל הגורן שהאחים נוטלים בשביל אביהן, ולא שלחו את הבנים אלא להקל עליהן. 54 וכע"ז בחי' הרמב"ן הריטב"א והר"ן. ובריטב"א שם: שיש לומר דכי קתני ומחזירין אצל אביהן לא על בני הבנים אמר, אלא על הכהנים האחים עצמן שמחזירין לאביהן, כי האחים הכהנים הלכו גם כן לגורן, והם עיקר, ואין בניהם אלא כעני שמוליך בניו על הפתחים עמו כדי שיתנו לו הרבה, ועולות שתי הגירסאות לעניין אחד וכו'. ועיי"ש שדחה פירוש זה. ברם הפירוש הנכון הוא של מהר"ל מפראג (גור אריה על רש"י הנ"ל) שכתב: ואין הטעם משום גזירת הכתוב, דאין זה גזירה, רק הטעם כי ליוצאי מצרים נתנה הארץ, כדכתיב ונתתי אותה לכם מורשה, אבל חלוקת הארץ לא נתן להם, דהא הם לא זכו בה, וחלוקת הארץ ניתנה לבאי הארץ, ולפיכך לא חלקו יוצאי מצרים ביניהם הארץ רק הבנים שהם באי הארץ... וחזרה הנחלה לאבותיהן יוצאי מצרים, ושני אחים יוצאי מצרים חלקו בשוה, כיון שלא היתה ביוצאי מצרים חלוקה לכל אחד אחד, אם כן היו שני האחים ביחד זוכים בחלק בניהן, ולא כל אח ואח וכו'. ופירוש זה מתאים מאד לגירסת התוספתא לעיל, שו' 29: לפי שלא ניתנה הארץ אלא ליוצאי מצרים וכו', עיין מש"ש. אבל בבבלי משמע שלא פירשו כן. וכנראה, שכבר הרגיש הרמב"ן בכך שהסתייע בחידושיו מן הירושלמי הנ"ל שגרסו שם: לשני אחים שותפים (משותפים) 55 ועיין גם בחי' הרשב"א והריטב"א שנסתייעו בגירסת הירושלמי. אבל בחי' הר"ן שם עמ' 388, כתב על פירוש זה שהוא דוחק, ולא הזכיר את הגירסא שבירושלמי, ובאמת בלי גירסת הירושלמי כאן, הרי אמרו שם (פ"ט ה"ד, י"ז רע"א): ר' חייה רובה אמר סתם אחין שותפין עד ג' דורות. וכו'. ומסיק: ולפי זה ליוצאי מצרים לאחר שירשו בניהן נתחלקה הארץ בחלוקה.

434-35. ר' שמעון בן לעזר אומ' אף נתחלקה הארץ ליוצאי מצרים וכו'. וכן בבבלי קי"ז א'-ב'. ובירושלמי פ"ח ה"ב, ט"ז ע"א, בשם ר' יהושע בן קרחה. ובתוספות קי"ז ב', ד"ה מכאן: כדמוכח בתוספתא וכו', דקתני ר"ש אומר אף נתחלקה ליוצא מצרים וכו'. ועיין הלשון בספרי שנביא להלן.

535-36. היה מן היוצאין ממצרים ומן העומדין בערבות מואב נוטל שני חלקין. וכן בירושלמי הנ"ל: מי שהיה מיוצאי מצרים ומעומדים בערבות מואב נטל שני חלקים. ובבבלי הנ"ל: מכאן ומכאן, נוטל חלקו מכאן ומכאן. 56 בתוספות קי"ז ב', ד"ה מכאן, נקטו את לשון הבבלי בהבאתן מן התוספתא, מפני שלא ראו בכך שום הבדל. ופירש הר"י מיגאש שאין מדברים באדם אחד שהיה מיוצאי מצרים ומן העומדין בערבות מואב, 57 שיצא ממצרים יותר מבן ששים ובא לארץ כשהיה יותר מבן מאה. שאין אדם נוחל שני חלקים מחמת עצמו. אלא שהכוונה היא לאדם שיצא ממצרים והוליד בן במדבר, והאב מת במדבר, ובנו נכנס לארץ, הרי בנו נוטל שני חלקים, אחד בשביל אביו שהיה מיוצאי מצרים ואחד בשביל עצמו שהיה מבאי הארץ. והביא ראייה מן הספרי פיס' קל"ב, עמ' 174: ר' שמעון בן אלעזר אומר זה נוטל חלקו וחלק אביו וזה נוטל חלקו וחלק אביו, ונמצאת מקיים שני מקראות הללו לאלה תחלק הארץ בנחלה, ולשמות מטות אבותם ינחלו, 58 בהוצאות שלפנינו בספרי השמטה קטנה, ויש להשלימה ע"פ הר"י מיגאש. ופירוש שפירשנו במכאן ומכאן יש לנו ראיה מזה. ופירש את הספרי שהללו שאביהם מת במדבר (והם נולדו במדבר או שהיו פחות מעשרים כשיצאו ממצרים), והם באו לארץ, זה נוטל וכו' וזה נוטל. וכן הביא הרשב"ם בפירוש ראשון. ולפי פירוש הר"י מיגש אפשר לפרש גם את התוספתא כפירושו, והיינו הללו שהיו מיוצאי מצרים, כלומר שאביהם היה מיוצאי מצרים, והם בעצמם היו מן העומדין בערבות מואב (ולא היו מיוצאי מצרים) נוטלין שני חלקים, ואין הבדל בין "נוטל חלקו מכאן ומכאן" לבין "נוטל שני חלקין". 59 עיין לעיל הערה 56. ומשום זה לא אישתמט שום חכם להביא ראייה מבבא זו לפירוש השני של הרשב"ם שאדם אחד נוטל שני חלקים בשביל עצמו, ונזקקו לבבא שלהלן ולירושלמי, ועיין גם בתוספות קי"ז ב', ד"ה מכאן.

636. מיוצאי מצרים ולא מן העומדין בערבות מואב, ולא מיוצאי מצרים וכו'. בד: כיוצאי (צ"ל: מיוצאי) מצרי', ולא מן העומדי' בערבו' מואב, מהעומדי' בערבו' מואב, ולא מיוצאי מצרים וכו'. ולפנינו קיצור לשון. 60 וכע"ז במשנת זבחים פי"א מ"ג, עיין דק"ס שם, עמ' 179, הערה ו'.

737. המתלוננים, והמרגלים, ועדתו של קרח, לא נטלו חלק בארץ וכו'. וכ"ה בד (אלא ששם: המתאוננים) ובכי"ע, וכן מעתיק בעליות דר' יונה (בשטמ"ק קי"ט א') בשם התוספתא. ועיין בירושלמי שנביא להלן בסיפא. והמפרשים הגיהו "המרגלים והמתלוננים" ע"פ הבבלי קי"ז ב' קי"ח ב' . 61 ואף שם בכי"מ: מתלוננים ומרגלים. ואף הרשב"ם קי"ז ב', ד"ה מתלוננים מפרש ברייתא זו ע"פ דברי אביי שם. ולא זכיתי להתחוור בדבריו, שהרי רב פפא הקשה שם למ"ד שיהושע וכלב נטלו את חלק המתלוננים, והיה קשה לו שלמ"ד זה נטלו יהושע וכלב את רוב הארץ, ולפיכך אמר לו אביי אנן מתלוננים שבעדת קרח אמרינן. אבל בברייתא שלנו הרי מפורש שהם לא נטלו חלק בארץ, אבל בניהם נטלו, ואין כאן מקום כלל לקושיית רב פפא. ברם עלינו לברר מי הם המתלוננים לדעת רב פפא. והנה הרשב"ם פירש 62 קי"ח ב', ד"ה לכולה ארעא. שהכוונה היא למי מרה שאמרו שם (שמות ט"ו, כ"ד): וילנו העם על משה . וכבר תמה עליו הרש"ל בחכמת שלמה במקומו, והוא הסיק שלרב פפא הכוונה היא למתלוננים אחרי דיבת המרגלים, ככתוב: וילנו על משה ועל אהרן (שלח י"ד, ב'), עיי"ש שהאריך. ובאמת להלן שם (י"ד, כ"ז): עד מתי לעדה הרעה הזאת אשר המה מלינים עלי, את תלנות בני ישראל אשר המה מלינים עלי, והם היו המתלוננים העיקריים, ומיד נגזר עליהם שלא יכנסו לארץ. וכן משמע בפירוש ר"ג במקומו שכתב: "דהא כל ישראל שמתו במדבר מתלוננים היו". ואין ספק שהוא הפירוש האמיתי, שהרי על התלונות האלה בלבד נגזר עליהם שלא יכנסו לארץ. 63 ועיין בהגהות הרש"ל שם שבאר את הדברים. ולהלן בבבלי שם והוא לא היה בתוך העדה, זה עדת מרגלים, הנועדים על ה', אלו מתלוננים בעדת קרח כמשמעו. ופירש הרשב"ם: כמשמעו מסקנא דמילתיה היא, וכוונתו, מתלוננים שבעדת קרח. וכן לעיל שם קי"ז ב' כתב: ועדת קרח לקמן מפרש מתלוננים שבעדת קרח, 64 וכן העתיק בפסיקתא זוטרתי במקומו (עם באור הרא"ם, עמ' 266): בתוך העדה, אלו מרגלים. הנועדים על ה', זו עדתו של קרח. והוא ע"פ דברי אביי בבבלי שם, וכפירוש הרשב"ם הנ"ל. דהיינו חמשים ומאתים איש. וכבר תמהו עליו הרשב"א והריטב"א במקומו ואמרו שלא מצאנו שנקראו מתלוננים בשום מקום. ובספרי פנחס פיס' קל"ג, עמ' 177, אמרו: בתוך העדה זו עדת מלינים, הנועדים על ה', זו עדת מרגלים, 65 והכוונה לשלח י"ד, ל"ה: לכל העדה הרעה הזאת הנועדים עלי . בעדת קרח, זו עדה של קרח. ובנות צלפחד טענו שאביהן לא היה שייך לאחת משלש העדות שלא נטלו חלק בארץ. ומכאן ברור שעדת מלינים לחוד, ועדת קרח לחוד, והפירוש בברייתא שבבבלי: "ועדת קרח כמשמעו", הוא כמשמעו, כלומר עדת קרח ממש, וכמו שאמרו (קרח י"ז, ה'): כקרח וכעדתו, והיינו המאתים וחמשים איש. ופירוש אביי בבבלי הוא רק למ"ד שיהושע וכלב נטלו גם חלק המתלוננים, שהיה קשה לו שלפ"ז נטלו חלק ברוב הארץ, אבל לפי מסורת א"י (התוספתא כאן והירושלמי בפ"ח ה"ב, ט"ז ע"א והספרי הנ"ל) לא נאמר מעולם שיהושע וכלב נטלו חלק המתלוננים. ובירוש' מפורש שחלק מתלוננים ועדת קרח נפל לאמצע. ואשר לפירוש דברי אביי בבבלי הנ"ל, הרי הפירוש הפשוט ביותר הוא בחי' הריטב"א במקומו: "והנכון דהכי קאמר המתלוננים בעניין המרגלים [הם] אותם שחזרו והיו בעדת קרח, שחזרו ושנו בחטא, 66 אפשר שהיתה להם מסורת אגדה, שכן אמרו בתנחומא (שנדפס מכבר) שלח סי' י"ב: וילונו על משה וגו', ויאמרו עליהם כל העדה אלו סנהדראות . ולהלן בריש קרח (בשתי המהדורות של התנחומא): שמשך כל גדולי ישראל והסנהדראות אחריו. ובמנחת יהודה (בבאור בעלי התוספות על התורה) כתב ]בשם הר"מ מקוצי, בעל הסמ"ג[ שהמאתים והחמשים איש היו הסנהדריות של הי"א שבטים, עיי"ש החשבון, ונוספו עליהם דתן ואבירם ואון בן פלת שהשלימו את החשבון, ועיין בתוספות הרא"ש שם (בהדר זקנים) שכתב שלפי פשוטו גם דתן ואבירם ואון בן פלת היו בתוכם, עיין מש"ש. ולפ"ז הם הם הסנהדראות שבמתלוננים שהיו גם בעדת קרח, ולפי ששנו בחטא, נטלו יהושע וכלב את חלקם. וכן פירש הרא"ה נר"ו". ולפי פירוש זה לא חלק אדם מעולם על הכוונה במתלוננים, אלא שבבבלי פירשו למ"ד שיהושע וכלב נטלו את חלק המתלוננים שאין הכוונה לכל המתלוננים, אלא המתלוננים שבעדת 67 עיין בריטב"א הנ"ל מה שדייק מלשון זו, עיי"ש. קרח, כלומר, המתלוננים בעדת המרגלים שלקחו חלק גם במחלוקת קרח, וחלקם הם נטלו יהושע וכלב, שאין מסתבר כלל שנטלו את חלקם של כל המתלוננים. והארכתי בזה מפני ההגהות והבלבול בכמה מפרשים.

837-38. אבל הבנים ירשו בזכות אבות אבותיהן ובזכות אמות אמותיהן. וכ"ה גם בכי"ע. ובד: בזכות אבות אבותיהם ובזכות אבות. וצ"ל: בזכות אבות אמותיהן. וכן מעתיק בעליות דרבינו יונה (בשטמ"ק) הנ"ל. וכע"ז גם בירושלמי (פ"ח ה"ב, ט"ז ע"א) ובבלי קי"ז ב'. והכוונה היא כמו להלן בסיפא שראו את המרגלים והמתאוננים כאילו לא היו ונחלו בני ישראל את כל הארץ, ובניהם של המתלוננים נחלו בזכות אבות אבותיהם, או בזכות אבות אמותיהן (אם לא היו לאמותיהן אחים), ונתמעט חלקם ע"י כך שחלק אביהם נפל לכל ישראל, ונתרבה חלקם של ישראל, וע"י כך נתמעט חלק הבנים פורתא. ומסתבר שאף בבא זו היא מדברי רשב"א (כמו שאמרו כמה מן הראשונים), והעיקר כאן שהעדות האלה לא נטלו חלק בארץ, ורשב"א מפרש את דבריו בסיפא.

938-39. וכן היה ר' שמעון בן לעזר או' יהושע וכלב נטלו שלשה חלקים בנחלה וכו'. בבא זו מביאים הרשב"ם, בעלי התוספות, הרשב"א והריטב"א (קי"ז ב') כראייה נגד שיטת הר"י מיגאש, משום שכאן מפורש שאותו אדם שהיה מיוצאי מצרים ומבאי ערבות מואב נטל שני חלקים בשביל עצמו, עיין מ"ש לעיל, שורה 35–36, ד"ה היה מן היוצאין.

1040. ושנטלו חלקן של מרגלים. בעליות דרבינו יונה הנ"ל: ונראה דתרוויהו קאמר להו רשב"א, וכן משמע נמי מדקתני בתוספת' וכן היה רשב"א אומר, אלמא רישא נמי רשב"א קתני לה, והא דהוו בני עשרים, הא דלא הוו בני עשרים (כבבלי קי"ט א'), והא דקתני ברישא במרגלים שלא נטלו חלק בארץ, היינו מאי דמפרש ותני בתר הכי, דיהושע וכלב נטלו חלקן.