תוספתא כפשוטה על בבא בתרא ח:יג
תוספתא כפשוטה על בבא בתרא · Tosefta Kifshutah on Bava Batra 8:13
Open in the reader →127. אפטרופוס שמינהו אבי יתומין ישבע וכו'. בחי' הרמב"ן והרשב"א גיטין הנ"ל: אפוטרופוס שמינהו אבי יתומין ישבע וכו', ומדפליג בסיפא בין מינהו אבי יתומין למינהו ב"ד, שמע מינה דרישא בין כך ובין כך משהחזיקו בנכסי יתומין אין יכולין לחזור בהן. ודעת הת"ק היא משנת גיטין פ"ה מ"ד. ובארו בבבלי שם (נ"ב ב') שאין אדם מסכים להיות אפוטרופוס ע"פ בקשת האב אלא אם כן הוא חייב לו טובה לאב, ומשום שבועה לא יסרב לקבל אפוטרופסות, אבל כשב"ד ממנים אותו יסרב לקבל אם יצטרך להשבע. ובירושלמי שם (פ"ה ה"ד, מ"ז ע"א) אמרו שאדם פרטי אין דרכו לבחן (כלומר, לבדוק יפה את נאמנות האדם) מה שאין כן ב"ד שלא ימנו אפוטרופוס אלא אדם מהימן, ולפיכך אין משביעין אותו. וכע"ז אמרו בב"ק פ"ד ה"ב, ד' ע"ב.
228-29. אבא שאול או' אף שמינוהו בית דין ישבע, מפני שהוא כנושא שכר. וכ"ה ("אף") גם בד ובכי"ע. וזו היא דעת ר' אליעזר בן יעקב בבבלי גיטין נ"ב ב', וכברייתא של רב תחליפא בר מערבא, וכתיקונו של ר' אבהו, עיי"ש. אבל במשנתנו הנ"ל: אבא שאול אומר חילוף הדברים, כלומר, מינהו האב לא ישבע, מינוהו ב"ד ישבע, ופירשו בבבלי שאם מינהו האב לא ישבע, מפני שמקבל עליו את האפיטרופסות רק מפני אהבה ורעות שביניהם ("מילתא בעלמא הוא דעבדי להדדי"), ויסרב לקבל אותה אם יצטרך להשבע, אבל אם מנוהו ב"ד, כבוד הוא לו שיוצא לו שם כאדם נאמן, ולא יסרב משום הטלת שבועה, ויהא דינו ככל אפוטרופוס (כמשנת שבועות פ"ז מ"ח). וכן בירושלמי גיטין הנ"ל: בעי הוא בר נש מיתן [כ]מה(ימן) ומיקרייה מהימן. וכן בירושלמי ב"ק הנ"ל: אית בר נש בעי מיתן כמה ומיתקרי הימן, אבל אם מינהו אבי יתומין לא ישבע דבעי ממשכנה 48 המפרשים נדחקו מאד בפירוש הירושלמי. ור"י לוי בפירושו על הירושלמי שם, 120, הגיה: דבעי ממשכה ליה, כלומר למשוך את לבו להיות אפטרופוס. ובכ"י רוזינטל שם נתקצרה הסוגיא, מפני שנכפלה בגיטין, ולא עמד הסופר על השינויים הגדולים שבין שתי הסוגיות. ברם אין צורך בשום הגהה, וכבר הראיתי במאמרי "עשר מילין" ("אשכולות" ס"ג, ירושלים תשי"ט, עמ' 79 ואילך, "מקורות ומחקרים", עמ' 7 ואילך) שבלשון א"י, במקורות התנאים והאמוראים, וכן בסורית של א"י "שכן" פירושו לתת מתנה, ואף כאן פירושו שלא ישבע מפני שקבל עליו להיות אפוטרופוס משום שרוצה לתת לו מתנה, וכלשון הירושלמי להלן "טבות הוינא עבידנא לך", ואם יצטרך להשבע לא יקבל. ליה. ובירושלמי גיטין נותן טעם אחר לשיטת ר' יוסי בר חנינא: אפטרפוס שמינהו אבי יתומין ישבע מפני שהוא כנושא שכר, 49 והוא כלשון התוספתא כאן, אלא שלהלן שם הסברות הפוכות, כמו שכתבנו להלן בפנים. שמינוהו בית דין לא ישבע, מפני דיכיל מימר ליה טבות הוינא עבידנא לך. והוא אותו הטעם שבבבלי לשיטת החכמים, אלא בסברא הפוכה, והיינו כשמינהו אבי היתומים הוא כנושא שכר, מפני שלא היה מתרצה להיות אפוטרופוס אם אינו חייב טובה לאבי היתומים, וממילא הוא כנושא שכר. אבל כשמינוהו בית דין יכול היה לומר לאבי היתומים טובה עשיתי לך כשנתרציתי לקבל עלי אפיטרופסות, מפני אהבה ורעות שבינינו, ולא יקבל עליו אם יצטרך להשבע. ברם בירושלמי אין זכר לשיטת ר' אליעזר בן יעקב, ולא עוד שעלינו להניח שלפי התוספתא חולקת הברייתא על משנתנו בשיטת אבא שאול. ולפיכך אין בידי לומר בוודאות גמורה שיש כאן מחלוקת בין המקורות, משום שהמלה "אף" פירושה מפוקפק במקורות שלנו. 50 עיין מ"ש מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 1019 ואילך. ולפ"ז אומר אבא שאול שמינהו בית דין אף הוא ישבע, מפני שהוא כנושא שכר, 51 כלומר, אדם רוצה לתת כמה כדי שיראו שהוא נאמן, כטעם הירושלמי והבבלי. אבל לא כשימנהו האב. וצ"ע.