תוספתא כפשוטה על בבא בתרא ח:יב

126-27. אפטרופסין עד שלא החזיקו בנכסי יתומין יכולין לחזור בהן, משהחזיקו בנכסי יתומין אין יכול לחזור בהן. בחי' הר"ן ונ"י הנ"ל העתיקו גם בבא זו יחד עם הרישא (עיין מ"ש לעיל בסמוך), ר"ח, 45 בעיטור, אפטרופוס, הוצ' רמא"י, ע"ח ע"ד: וגרסי' בתוספתא דאייתי ר"ח. ובתשב"ץ ח"ג סי' ר"כ: וכתב רבינו חננאל ז"ל זאת התוספתא בפסק הלכה בפירושיו, כן כתבו האחרונים ז"ל, ולהלן שם סי' רנ"א: וכתב ר"ח ז"ל תוספתא זו בפסק הלכה ונמשכו אחריו כל האחרונים ז"ל. ובשו"ת הרשב"ש סי' שס"ד: ששנינו בתוספתא הביאוה ר"ח ז"ל ובעל העיטור. רמב"ן, רשב"א, מיוחסים לריטב"א, מאירי (הוצ' א', עמ' 219, הוצ' ב', עמ' 228), נ"י (עמ' קל"ב) וחי' הר"ן גיטין נ"ב ב'. שו"ת הרשב"א ח"ב סי' שנ"א וח"ד סי' קמ"ו, ר"ן על הרי"ף גיטין פ"ה ריש סי' תפ"ה (במשנה), הרב המגיד פי"א מה' נחלות ה"ה, שו"ת הריב"ש סוף סי' תס"ח וסי' תפ"ט, תשב"ץ ח"ב סוף סי' קפ"ח, ח"ג סי' ר"כ וסי' רנ"א, רשב"ש סי' שס"ד ושו"ת הרדב"ז ח"ד (ליוורנו תי"ד) סי' קצ"ח. והסיקו בכמה מן הראשונים שלאו דווקא חזקה, אלא כל שהתחיל להתעסק בנכסי יתומים זו היא חזקה. וכתב בשו"ת הריב"ש סי' תפ"ט: שאם התחילו להתנהג במינויים כמו אפטרופין אין יכולין לחזור בהן, דומיא דפועלין שאם חוזרין בהן משהתחילו במלאכה ידן על התחתונה, כדאיתא בב"מ פ' השוכר את האומנין (ע"ה ב'). ומאי דקתני בתוספתא החזיקו בנכסים לאשמועינן רבותא 46 עיין בבאור הגר"א חו"מ סי' ר"צ ס"ק מ"ד. ועיין במצפה שמואל שהעיר על מחנה אפרים ה' שכירות פועלים סי' ד'. דקבלת הנכסים הוי התחלה, ואע"פ שלא התחילו להתעסק באפטרופסות יותר מזה וכו', ואף אם נאמר דבעינן חזקה בנכסים ממש, כפשט לשון התוספתא. הנה בזה האפטרופא שהודה בגוביינת האלמנה אין לך החזיק בנכסים גדול מזה וכו', עיי"ש דברים נחמדים. וכן כתב בשו"ת הרדב"ז הנ"ל שאם מינה שליח לגבות מעות היתומים חזקה היא, עיי"ש. וכן כתב בתשב"ץ הנ"ל ח"ב סי' קפ"ח וח"ג סי' ר"כ שהוא הדין שאין ב"ד יכולין לסלק אותו (אם אינו מפסיד את הנכסים) אחרי שהחזיק בנכסי היתומין. ועיין להלן בסמוך, ד"ה אפוטרופוס. ואם הוא אנוס להסתלק, שרוצה ללכת לעסקיו, כתב בתשב"ץ הנ"ל ח"ג סי' רנ"א ובשו"ת הרשב"ש סי' שס"ד שדינו כדין הר"מ בסוף הל' שאלה ופקדון 47 עיין סמ"ע סי' ר"צ ס"ק נ"ה, ושל כת קודמין היא. בשם יש מי שהורה. והדברים מפורשים בשו"ת גיאוניקה, עמ' 101 ואילך, והובא באוה"ג גיטין, עמ' 111, סי' רע"ו.