תוספתא כפשוטה על בבא בתרא ח:ט

120-21. בריא שכתב דייתיקי, שכיב מרע שכתב נכסיו מתנה, אע"פ שזיכה לאחר מתנה לא עשה כלום. בירושלמי פיאה פ"ג ה"ט, י"ז ע"ד: מתניתה 30 כ"ה בכי"ר, וכן בכי"ל: מתני'. ובד"ו בטעות: מתניתין. מסייעה לרב אבא בר הונא ולר' יוחנן, 31 כלומר, בשכיב מרע שכתב לזה וחזר וכתב לזה, שהוא חוזר. בריא שכתב דייתיקי ושכיב מרע שכתב מתנה חוזר בו, בריא שכתב דייתיקי חוזר בו ולא עוד הוא בריא, ודכוותה שכיב מרע שכתב מתנה חוזר בו, ולא עודהו שכיב מרע, כלומר, שיכול לחזור בו אפילו אם עדיין לא הבריא. ועיין המחלוקת בבבלי קנ"ב א' ומקבילה. ועיין בירושלמי כאן פ"ח ה"ח, ט"ז ע"ב. ונראה שזו הברייתא שלנו, ולא עשה כלום, אפילו זיכה את השטר ע"י אחר, משום שכתב בלשון בריא, ולא כתב "מהיום" לא נתכוון לזכותו אלא לאחר מיתה, ואין מתנה לאחר מיתה, והירושלמי ניסח ע"פ סיגנון המחלוקת שם. ובח"ד העיר שמכאן משמע כשיטת שמואל בבבלי הנ"ל, ועיי"ש מה שתירץ, ובאמת הירושלמי מביא מכאן ראייה לשיטה זו.

221-22. אבל הכותב בשם חבירו, וזיכה לאחר מתנה, דבריו קיימין. וכ"ה ("לאחר מתנה") גם בכי"ע. אבל בד גורס: לאחר מיתה , וכנראה שהיא הגירסא הנכונה. 32 וחילוף כזה רגיל, עיין לעיל פ"ז ה"ג ובשנו"ס שם. ובח"ד פירש ע"פ הרשב"ם במשנתנו קל"ה ב'. אבל רוב המפרשים 33 חי' הר"י מיגש, הרמ"ה, הרשב"א ועוד. פירשו את המשנה כפשוטה. ונראה שהכוונה היא לכותב בשם חבירו שהוא תקיף, "שהיה ירא מן היורשין" (כלעיל בסמוך), וכמפורש להלן רפ"ט בלשון זו, וכבבלי ב"ק ק"ב ב' ואילך, 34 ועיין גם במשנת נדרים פ"ה מ"ה ובבבלי שם מ"ח א' ובר"ן שם. וכאן הרי לא איכפת לו כלל לזכות מחיים שבין כך ובין כך, אפילו אם יבריא ישאר בנכסיו, והחבר קונה את הנכסים מחיים בכתיבת השטר, 35 עיין בתוספות ב"ק ק"ג א', ד"ה כגון, ובנדרים הנ"ל. ולפיכך אפילו מסרו את השטר לאחר מיתה דבריו קיימין, שאינו כאן אלא לראייה בעלמא.