תוספתא כפשוטה על בבא בתרא ט:י

130-32. האומ' תנו נכסיי לפל' ופל' עבדי, לא זכו בנכסים, ולא קנו עצמן בני חורין. חצי נכסיי לפל' עבדי וחצי נכסיי לפל' עבדי, זכו בנכסים, וקנו עצמן בני חורין. וכ"ה בד (אלא ששם בסיפא בטעות: זכו עצמן בנכסים) ובכי"ע. ובבבלי גיטין מ"ב א': ותניא אידך האומר כל נכסי נתונין לפלוני ולפלוני עבדיי, אף עצמם לא קנו. והוא כלפנינו ברישא. ובבבלי לעיל שם: הכותב נכסיו לשני עבדיו קנו, ומשחררין זה את זה, וכן בירושלמי קידושין פ"א סה"ג, ס' ע"א: כתב כל נכסיו לשני עבדיו כאחת שניהן יצאו לחירות, ושניהן צריכין לשחרר זה את זה וכו', אלא כאחת עבדים ונכסים, יצאו לחירות. והעמידוה בין בירושלמי ובין בבבלי שברייתא זו היא כרבי הסובר שאדם משחרר חצי עבדו. ופירש בח"ד מתחילה שהרישא מדברת שכתב בשטר אחד לשני העבדים, ולפיכך אינם יוצאים לחרות, כדין שתי נשים שאינן מתגרשות בגט אחד, כפירש"י בגיטין שם, ד"ה בשטר אחד. אבל סיפא משמעותה מלשונה שכתב את שני החצאים לשני העבדים בשני שטרות, וכולה כרבי היא, וברישא לא קנו מחמת פסול הגט, אבל בסיפא קנו. ודחה פירוש זה, מפני שלפי שיטות כל הראשונים אין טעם למה זכו בנכסים וקנו עצמן בני חורין. והציע להפוך את הגירסא, וכן הגיה במנחת יצחק. ברם כבר הזהיר רב האיי גאון : 26 שטמ"ק כתובות ס"ח ב', אוה"ג שם, עמ' 207. "ואין לנו לתקן את המשניות ואת התלמוד בשביל קושיא שקשה לנו", ואפשר שהתוספתא סוברת שאם משחרר שניהם בבת אחת (ע"י שליח), הרי למעשה הסתלק מכל העבד ויוצא לחרות לשיטת רבי (ואין אחד צריך לסתור את השני), ולפיכך יצאו לחרות וזכו בנכסים. וצ"ע.