תוספתא כפשוטה על בבא בתרא ט:ד
תוספתא כפשוטה על בבא בתרא · Tosefta Kifshutah on Bava Batra 9:4
Open in the reader →112. האומ' אם תלד אשתי זכר תטול מנה, ילדה זכר נוטלת מנה וכו'. וכ"ה בד. ובכי"ע מנוקד: תיטול וכו' נוטלת וכו'. וברור שהסופר רצה לתקן את הלשון ולגרוס: יטול... נוטל וכו', והיא משנתנו פ"ט מ"ב. אבל אין להגיה שלש נוסחאות, והמשנה מדברת במזכה לעובר, 9 הרשב"ם (ק"מ ב'), הר"י מיגאש שם, הר"מ בפיה"מ ובפ"ח מה' זכיה ומתנה ה"ה פירשו את משנתנו בשכ"מ. ואעפ"י שדין המשנה יתכן (לשיטת הר"מ ועוד) אפילו בבריא, מ"מ הבינו שהמשנה, ע"פ משמעותה, מדברת בשכ"מ. ועיין ש"ד חו"מ ריש סי' ר"י. ועיין ירושלמי יבמות פ"ד ה"א, ה' ע"ג. והתוספתא כאן מדברת בשכ"מ שמזכה לאשתו 10 כמו שפירשו במצפה שמואל ובמנחת יצחק. ומקיימין את דבריו, אעפ"י שנראה כמתמיה. ועיין בבלי קמ"א א'.
213-14. אם זכר מנה, אם נקבה מאתים, ילדה זכר ונקבה, הזכר נוטל ששה של זהב, ונקבה נוטלת חמשים זוז. בבא זו סמוכה לסיפא של משנתנו הנ"ל: אם זכר מנה, אם נקבה מאתים, וילדה זכר ונקבה, זכר נוטל מנה, נקבה נוטלת מאתים. ולפי פשוטה פירושה של התוספתא הוא שאמר אם תלד זכר יטול הזכר מנה, ואם תלד נקבה אתו - מאתים, ויש כאן ספק אם כוונתו לזכר גרידא שהוא יטול מאתים, או אם יוולד יחד עם נקבה, שיטלו מאתים בין שניהם, ולפיכך הרי הזכר נוטל מנה ממה נפשך, ובמנה השני יש כאן ספק, ומשום כך חולקין את המנה השני. 11 כבר העירותי בכ"מ שבתוספתא יש כמה סתמות כסומכוס, והוא כשיטת הרי"ף כאן (עיין בחי' הרמב"ן) שברייתא זו כסומכוס היא, ואינה הלכה. אבל עיין בתוספות קמ"א א', ד"ה אידך, ובריטב"א בסוגיין, ועוד. אבל בבבלי קמ"א א' הביאו את הברייתא שלנו והקשו עליה ממשנתנו הנ"ל ופירשוה במסרס, שאמר זכר תחלה, מאתים, נקבה אחריו ולא כלום, נקבה תחלה, מנה, זכר אחריה מנה, וילדה זכר ונקבה, ולא ידעינן הי מינייהו נפק ברישא וכו'. ועיין חי' הרשב"א קמ"א א', ד"ה אלא הא דתניא.