תוספתא כפשוטה על בבא בתרא ט:ה

114-15. האומ' המבשרני אם ילדה אשתי זכר יטול מאתים, אם נקיבה יטול מנה וכו'. כל הברייתא בחי' הרמב"ן קמ"א א' ובירושלמי פ"ט ה"ב, ט"ז ע"ד. 12 בהוצאות שלפנינו. אבל בכיר"ז, בחי' הרמב"ן ובעליות דרבינו יונה (לפי שטמ"ק) משובש. ובבבלי קמ"א ב': 13 עיין דק"ס שם, עמ' 384, הערה נ'. אם זכר יטול מנה, זכר נוטל מנה, אם נקבה מנה, ילדה נקבה נוטל מנה, ילדה זכר ונקבה אין לו אלא מנה. וסברו שהכוונה היא "אם זכר יטול מנה", אבל אם נקבה לא יטול כלום, וכן "אם נקבה מנה" הכוונה היא, אבל אם זכר לא יטול כלום, ולפיכך הקשו: והא זכר ונקבה לא אמר, ואפשר לפרש שכוונתו שאם ילדה תאומים לא יטלו כלום. ותירצו: דאמר נמי אם זכר ונקבה יטול 14 עיין דק"ס הנ"ל. וכו'. ומכאן משמע שאפילו אמר אם זכר מנה ואם נקבה מנה, אם ילדה תאומים אין לו למבשר כלום, כל זמן שלא אמר בפירוש שאפילו בתאומים יקבל. ואינו דומה למשנתנו פ"ט מ"ב, שיש הבדל בין נותן לבנו ובין נותן למבשר, ועיי"ש ברשב"ם למשנתנו ובבבלי כאן. והוכיח הרמב"ן מן התוספתא כאן ומן הירושלמי שאפילו אם לא הזכיר בפירוש מה יתן בבשורת תאומים, 15 שהרי בתוספתא הסכומים שונים, ואין לומר "ותנא כי רוכלא לא חשיב ואזיל". ועוד, אם התנה בפירוש פשיטא היא. מ"מ נותן כפחות שבהן. ועיין נ"י פ"ט סי' תתפ"ו.

216-17. אין לו אלא מנה (ירוש' אמ' ר' מנה בטלה צרת הנקבה את שמחת הזכר). הסופר הוסיף את הטעם למה אין לו אלא מנה. וכן הוא בירושלמי כאן פ"ט ה"ב, ט"ז ע"ד. אבל בחי' הרמב"ן ובעליות דר' יונה הנ"ל חסרות המלים "אמ' ר' מנה" בתוך הפיסקא.