תוספתא כפשוטה על בבא קמא א:ח
תוספתא כפשוטה על בבא קמא · Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 1:8
Open in the reader →135-36. בהמה שאכלה אוכלין שאין ראוין לאכילה לה, ושתת משקין שאין ראוין לה, וכן חיה שאכלה וכו'. בבבלי י"ט ב': תנו רבנן השן מועדת לאכול את הראוי לה. כיצד, בהמה שנכנסה לחצר הניזק ואכלה אוכלין הראויין לה וכו'. ועיין להלן.
237. טרפה את הבהמה ואכלה את הבשר. בבבלי הנ"ל (ולעיל שם ט"ז ב'): וכן חיה שנכנסה לחצר הניזק וטרפה בהמה ואכלה בשר משלם נזק שלם. וברור משם שעדיין באכילה כדרכה עסיקינן, ונתנו דוגמא לשן של בהמה ולשן של חיה, עיין שם י"ז ב'. ועיין בבלי ט"ז ב' שהקשו מברייתא זו לשמואל הסובר שארי שטרף משלם חצי נזק, משום שדרכו בדריסה. וכן מתאר אריסטו בספרו תולדות בעלי החיים ס"ח פ"ו (594b) שדרכו של הארי לאכול את טרפו כשהוא עדיין חי, ולפעמים בולע את קרבנו כשהוא שלם מבלי לטרוף אותו לגזרים. ומלשון התוספתא כאן משמע שבאכילה ע"י הדחק אנו קיימין, ומשלם נזק שלם. ולפ"ז החיה כאן היא ארי (ועיין בתוספות ט"ז ב', ד"ה והתניא), ואם טרף ואכל, אכילה שע"י הדחק היא.
338. חמור שאכל כרשינין, פרה שאכלה שעורין וכו'. מן הלשון של הברייתא בבבלי מוכח שבבא זו חלוקה מן הרישא, אבל מלשון התוספתא מוכח שהכל הוא עניין אחד. ובירושלמי פ"א ה"א, ב' ע"א, לא הביאו את הרישא כלל, אלא אמרו: תולדות השן. הוון בעיין מימר פרה שאכלה שעורים וחמור שאכל כרשינין, וכלב שליקלק את השמן וחזיר שאכלה בשר כולהון תולדות השן אינון. אמר ר' יצחק כולהון עיקר שן אינון וכו'.
4חזיר שאכל חתיכות של בשר וכו'. עיין בתוספות י"ט ב', ד"ה וחזיר.
539. בהמה מועדת לילך כדרכה ולשבר, למעך וכו'. רישא של ברייתא זו הובאה בבבלי ט"ז א'. ובבבלי י"ז ב' הסמיכו לדברי סומכוס שלהלן את הברייתא שלעיל ה"ו, שורה 26, אבל הבבא שלנו היא המשך הרישא, כלומר, כשם שבשן חייבת על אכילה שאינה רגילה, כך ברגל חייבת על דריסה שאינה רגילה, כגון, מיעוך מן הצד, וכדומה.
641. סימכוס אומ' וכו'. וכ"ה בד. עיין מ"ש על כתיב זה בפירושי לירושלמי כיר"ז, ב"מ פ"ה, הערה 22.
741-42. חזיר שהיה נוביר והזיק בחוטמו וכו'. כ"ה בכי"ע. ובד: חזיר שהיה נוכר (וצ"ל: נובר) והזיק וכו'. ובכי"ו בטעות: חזיר שהיה ניזק והזיק וכו'. ובבבלי י"ז ב': משלם נזק שלם. סומכוס אומר צרורות וחזיר שהיה נובר באשפה והזיק משלם נזק שלם. הזיק פשיטא וכו' חסורי מחסרא והכי קתני וכו', סומכוס אומר צרורות, וחזיר שהיה נובר באשפה והתיז והזיק, משלם נזק שלם. ברם בתוספתא כאן הפירוש פשוט שסומכוס מוסיף אף את החזיר שהזיק בחוטמו, נזק שאינו רגיל, אף הוא משלם נזק שלם, דומיא דרישא, והכל היא בבא אחת, ודברי סומכוס הוא מאמר המוסגר, ובכולם משלם נזק שלם. ובירושלמי לא נזכרה כל הברייתא, וממילא אף דברי סומכוס בכלל.