תוספתא כפשוטה על בבא קמא א:ט

142-43. ארבעה כללים היה ר' שמעון בן לעזר או' בנזקין וכו'. וכ"ה בבבלי י"ד א'. אבל במכילתא משפטים ספי"ד, עמ' 298: היה ר' שמעון בן אלעזר אומר משום ר' מאיר בנזקין וכו'. וכ"ה בירושלמי פ"א ה"ב, ב' ע"ג. ועיין מ"ש ע"ז להלן, שורה 51, סד"ה שור המזיק. וכל הברייתא הובאה מן התוספתא בספר חפץ שנתפרסם בהשקפה האנגלית סדרא חדשה ח"ה, עמ' 358.

243. לנזק ולא במזיק חייב בנזק שלם. וכן בד: לניזק ולא למזיק וכו'. ובכי"ע: לניזק ולא למזיק חייב בכל , וכ"ה בס' חפץ הנ"ל. וכ"ה בבבלי הנ"ל. ודייקו מלשון זו בבבלי שחייב נזק שלם גם על הקרן, וכר' טרפון, וכן מוכח מעצם הברייתא כאן, עיין להלן. וכן הגירסא ("בכל") גם במכילתא ובירושלמי הנ"ל, אלא שהסדר שם אחר.

343-44. למזיק ולא לניזק פטור מן הכל. וכ"ה בכל המקבילות הנ"ל.

444. לזה ולזה, כגון חצר השותפין והבקעה, על השן ועל הרגל פטור וכו'. וכ"ה בבבלי הנ"ל. ולפנינו השמטה גדולה ע"י הדומות. והשלמתי ע"פ ד. ובכי"ע בשינויים קלים, ובירושלמי הנ"ל: כגון פונדקי וחצר השותפין וכיוצא בהן, על השן ועל הרגל פטור, והגיהו המפרשים לנכון: חייב. ובקעה שנו להלן שם לפטור. ובמכילתא הנ"ל צרפו חצר השותפין והפונדק לרשות שאינה של שניהם וחייבין בשן ורגל, ואת הבקעה שנו לפטור, כמו בירושלמי. וכבר הארכנו בזה לעיל, שורה 7, ד"ה כיצד, וד"ה ובמכילתא, וד"ה ואשר, והסקנו שהמקורות חולקים.

546-47. כל מקום שאין רשות לא לזה ולא לזה, כגון חצר שאינה של שניה', על השן ועל הרגל משלם נזק שלם וכו'. וכן במכילתא הנ"ל: לא לניזק ולא למזיק, כגון רשות אחרת, על השן ועל הרגל חייב וכו'. וכן בבבלי הנ"ל. ובירושלמי חסרה כאן בבא זו, אלא שלעיל שם מחלוקת הברייתות בזה, ואמרו שם: ומאן דמר אפילו חצר שאינה לשניהן חייבת, דכתיב ובער בשדה אחר מכל מקום. ובבבלי להלן שם הקשו על בבא זו: מאי לא לזה ולא לזה אילימא לא לזה ולא לזה כלל אלא דאחר, והא בעינא ובער בשדה אחר וליכא, אלא פשיטא לא לזה ולא לזה, אלא דחד, וקתני סיפא וכו', כולה ר' טרפון היא ומאי לא לזה ולא לזה, לא לזה ולא לזה לפירות אלא דחד, לזה ולזה לשורים וכו'. וכבר אמרנו לעיל הערה 20 שבא"י לא נחתו כלל לחילוקים בין מיוחדת לפירות, או לשוורים, וכפשוטה של הברייתא כאן, שמתפרשת ע"פ הירושלמי. ויש כאן ארבעה כללים: לניזק ולא למזיק, למזיק ולא לניזק, לשניהם, ולא לאחד מהם. ועיין בבלי י"ד רע"ב. ולפי ברייתא זו מודה ר' טרפון שבחצר שאינה של שניהם אין תם משלם נזק שלם, ואין דינה כרשות הניזק. ועיין מ"ש להלן.

648-49. ר' אליעזר ור' שמעון אומר וכו'. צ"ל: ר' אלעזר וכו', כמו שהוא בכי"ע ובס' חפץ הנ"ל. וברייתא זו איננה לא במכילתא ולא בירושלמי ולא בבבלי, אבל ישנה גם בכי"ע ובס' חפץ הנ"ל. וכבר אמרנו שבכי"ו יש כאן השמטה גדולה, וסידור הנוסחאות אצל צוקרמנדל הטעה את מו"ר ז"ל במבוא לנוה"מ, עמ' 639.

749. ר' טרפון היה אומר על הכל משלם נזק שלם וכו'. כלומר, הם חולקים על הרישא וסוברים שגם בחצר שאינה של שניהם מחייב ר' טרפון בקרן נזק שלם, הואיל ור"ט לומד מק"ו (פ"ב מ"ט) שאם חייב על השן והרגל, מכל שכן שחייב בקרן נזק שלם, ואף בחצר שאינה של שניהן הואיל וחייב על השן והרגל חייב גם בקרן נזק שלם, כמו שפירש לנכון ר"י לוי בפירושו לירושלמי כאן, עמ' 38, בהערה. ברם להלן פ"ה ה"ט מפורש שלר' מאיר קרן משלם נזק שלם אפילו בחצר שאינה של שניהם כר' אלעזר ור' שמעון כאן. וכנראה שאף כאן המקורות חולקים. אבל אפשר שהנכון כגירסת התוספתא והבבלי שלא שנו כאן "בשם ר' מאיר", עיין לעיל, שורה 42–43, ד"ה ארבעה.

851-52. שור המזיק ברשות הניזק כיצד, נגח, נגף, נשך, רבץ, בעט, ר' מאיר אומ' משלם נזק שלם וכו'. ובסתם משנתנו פ"א מ"ד: וחמשה מועדין וכו', ושור המזיק ברשות הניזק. ובירושלמי שם (פ"א ה"ד, ב' ע"ג): אמר ר' יוחנן דר' טרפון היא. ברשות הניזק ר' טרפון אומר נזק שלם, וחכמים אומרים חצי נזק. ועיין בבלי ט"ו סע"ב ואילך, וסתם משנתנו היא כר"מ.

952-53. וחכמים אומ' על השן ועל הרגל משלם נזק שלם, על נגיחה וכו'. כמשנתנו ספ"א ופ"ב מ"ה, וכן פסקה התוספתא לעיל ה"ה שורה 22.