תוספתא כפשוטה על בבא קמא י:יד

146-47. הגוזל את הרבים חייב להחזיר לרבים. כלומר, ולא עשו בו תקנה, כגוזל את היחיד ואינו יודע היכן הוא שנותן לב"ד, עיין ירושלמי יבמות פט"ו ה"י, ט"ו ע"ב, ב"מ פ"ג ה"ד, ט' ע"א, בבלי כאן ק"ג ב'.

247-48. שהגוזל את היחיד יכול לפייסו ולהחזיר לו גזילו וכו'. כאן לא שנו את התקנה שיעשה בדמים צורכי הרבים, או צורכי ציבור, כמו ששנו להלן ב"מ פ"ח הכ"ו, ירושלמי שם פ"ו סה"ד, י"א ע"א, ובבבלי כאן צ"ד ב', ועיין גם לעיל ביצה פ"ג סה"ח ובמקבילות שהובאו לעיל ח"ה, עמ' 973. וכל עצמה של הברייתא כאן להשמיע לנו את הדין של "חמור", והרי אם אפילו יעשה צרכי הרבים, אינו יכול לקיים את דין הפיוס (כמשנתנו פ"ח מ"ז).