תוספתא כפשוטה על בבא קמא י:טו
תוספתא כפשוטה על בבא קמא · Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 10:15
Open in the reader →149. הגוזל את הגוי, חייב להחזיר לגוי. ברייתא זו לכאורה חולקת על התו"כ חובה, ריש פרק כ"ב, כ"ד ע"ג: עמיתו פרט לאחרים. אבל בפי' רבינו הלל שם, מ"ד ע"ד: פרט לאחרים. היינו גוים, דליכא דינייהו כדין ישראל. ואפשר שכיוון לומר, שפטור מן החומש ומן האשם. וכן בר"מ פ"ז מה' גזילה ה"ז: הנשבע לגוי משלם את הקרן ואינו חייב בחומש, שנאמר וכחש בעמיתו. ועיין בספרי זוטא, עמ' 230, ובהוצ' הרי"ז יאסקאוויטץ, מ"ח ע"א, ובהערה ב' שם. ובמגיד משנה על הר"מ שם: ברייתא. וכוונתו כנראה לברייתא שבתו"כ הנ"ל. ובמגדל עוז שם: בתו' פ"י. וכן הובאה בבא זו בשם התוספתא בראשונים שנציין להלן.
2חמור גזל הגוי וכו'. וכן בס' חסידים סי' תתרי"ד, הוצ' מק"נ, עמ' 343, בסמ"ג לאווין קנ"ב, נ"ח ע"ב, בסמ"ק סוף סי' רע"ה, בהגה"מ פ"א מה' גזילה ה"ב אות א', ברבינו בחיי בהר (קרוב לסופו) כולם בשם התוספתא. ועיין בשו"ת בנימין זאב סוף סי' רע"ו. ועיין סדר אליהו רבה פט"ו, הוצ' רמא"ש פט"ז, עמ' 75, שם פכ"ח (פכ"ו), עמ' 140.
349-50. הגוזל את הגוי ונשבע ומת, חייב להחזיר. כל זה חסר בכי"ע ואצל הראשונים שצוינו לעיל. והגירסא שלנו קשה, שהרי עליה מסיים: מפני חילול השם, ולמה אין כאן חילול השם אם לא נשבע, ולא עוד אם הוא חייב להחזיר לגוי עצמו, למה לא יחזיר ליורשיו, אפילו לא נשבע, שהרי הגוי יורש את אביו דבר תורה (בבלי קידושין י"ז ב', י"ח א' ומקבילות). ובד כאן: הגוזל את הגוי ונשבע לו ומת אינו מתכפר מפני חילול השם. ולפ"ז הכוונה אפילו אם החזיר את הגזילה לבניו אינו מתכפר לו מפני חילול השם בשבועה (ויקרא י"ט, י"ב), עיין לעיל יומא פ"ד ה"ה וה"ח ומקבילות.