תוספתא כפשוטה על בבא קמא י:טז

150-51. דרש ר' יוסה הגלילי בגוזל את הגר והיה עולה לירושלם ומעותיו ואשמו בידו וכו'. בבבלי ק"ט א': דתניא וכו' הרי שגזל הגר ונשבע לו, ושמע שמת הגר. והיה מעלה כספו ואשמו לירושלים ופגע באותו הגר (כלומר, שהשמועה היתה שקר) וזקפו במלוה וכו'. וכנראה שהברייתא בבבלי סוברת כר"ש בן אלעזר לעיל (שורה 34) שאין הגזלן עושה שליח, והלכה זו שעולה לירושלים ומעותיו בידו לא תתכן אלא כששמע שמת הגר, והשמועה היתה כוזבת, אבל בברייתא שלנו לא נזכר מזה כלום, ואפשר לפרשה שעלה לירושלים להקריב את האשם, ושם ימנה בית דין (כסתם משנתנו פ"ט מ"ה), ובירושלים פגע בגר עצמו וזקף עליו את הגזילה במלוה. ועיין בבלי הנ"ל, שרצו לחלקו בין מוחל לעצמו ובין מוחל לאחרים עיי"ש. ובירושלמי פ"ט הט"ו, ז' ע"א: חילפיי ור' יוסי בר' חנינא אמר דרבי יוסי הגלילי היא, דדרש רבי יוסי הגלילי. 32 ואח"כ יש שם חסרון, או קיצור, ועיין בפי' הרא"ף, בנתיבות ירושלים ובפירוש מיכל המים במקומו. רב וריש לקיש אמר ר' עקיבה היא, דאמר תושב אשמה בכל מקום.

253-54. וחכמי' או' לא עשה כלום עד שיתנם לו ויחזור ויטלם ממנו. בבבלי הנ"ל: ר' עקיבא אומר אין לו תקנה עד שיוציא גזילו מתחת ידו.