תוספתא כפשוטה על בבא קמא י:ל
תוספתא כפשוטה על בבא קמא · Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 10:30
Open in the reader →197-98. הגוזל את השדה ונטלה אנס וכו'. משנתנו פ"י מ"ה, וסיימו שם: ואם מחמת הגזלן, חייב להעמיד לו שדה אחרת.
298-99. הגוזל את חבירו, או שלוה הימנו, או שהפקיד לו ביישוב וכו'. פיסקא ממשנתנו פ"י מ"ו.
399. אבל מחזיר לו בשיירה. כלומר, ודינו כמחזיר ביישוב. וכל הברייתא שלנו הובאה במלחמות להרמב"ן פ"י, ד"ה אמר הכותב ח"ו, ובתשובתו לר' שמואל הסרדי בס' התרומות שער ל' סוף ח"א, וברמז בתשובת הרמב"ן לר' שמואל הנ"ל ב"ספרן של ראשונים" הוצ' אסף (ירושלים תרצ"ה) סי' ל"ד, עמ' 80. ובחו"מ סי' ע"ד, סוף סעיף א': ושיירא חשובה מקום ישוב. ובמלחמות הביא הרמב"ן את התוספתא והסתייע בה נגד הפירוש שהביא בעל המאור שם בכוונת "לא יחזיר לו במדבר". והוא פירש שם שאינו צריך לחזור עליו במדבר, ואינו צריך להוליך את הגזילה למדי, ומספיק אם הוא מחזירו ביישוב בכל מקום שהוא. ועיי"ש במלחמות שהפריך פירוש זה בתשובות מסלקות. ומן התוספתא כאן ברור שהפירוש הוא שהנגזל, המפקיד והמלוה רשאים לסרב לקבל במדבר, אבל שיירא דינה כיישוב. ועיין להלן.
499-100. והאבידה חוזרת לבעלים בכל מקום. בבבלי (קי"ח א') שאלו: ורמינהי מלוה משתלמת בכל מקום, אבידה ופקדון אין משתלמין אלא במקומן. וסבר המקשה שפירושו שבמלוה יכול הלוה לשלם בכל מקום, ואפילו במדבר, מה שאין כן בפקדון ובאבדה. ואמר אביי: הכי קאמר מלוה ניתנה ליתבע בכל מקום, אבידה ופקדון לא ניתנו ליתבע אלא במקומן, כלומר משנתנו (והבבא שלנו לעיל) מדברת בזכות המלוה לסרב לקבל, והברייתא בבבלי מדברת בזכותו לתבוע, אם יש להלווה כסף במדבר, ועיין לעיל ח"ו, כתובות, עמ' 388, ובהערות שם. ועיין סמ"ע ריש סי' ע"ד. והרי"ף בסוגיין סי' רכ"ה הביא את דברי אביי הנ"ל, והסיק: והני מילי מלוה, אבל אבדה דאשכחה ביישוב, אי נמי פקדון דאיתפקיד גביה ביישוב, לית ליה למרי אבדה, או למרי פקדונא, רשותא למתבעיה בגויה (כלומר, במדבר) וכו', הכי נמי אי איתנייהו ולא בעי מרייהו לקבלינהו בדברא לית ליה רשותא להאיך לאותבינהו גביה ולמיזל, אלא מיחייב באחריות עד דמהדר ליה ליישוב, כדאפקדינהו ניהליה ביישוב. ועיי"ש ברי"ף בהגהות מא"י. ולפי פשוטן של דברים משמע שהרי"ף סובר שאם מצא אבדה ביישוב לא יחזיר לו במדבר. והרמב"ן במלחמות הנ"ל הביא את התוספתא כאן (ומביאה גם בתשובתו הנ"ל), ומתנצל ואומר: לא כתבתיה כאן להשיב עליו (כלומר, על פירוש בעל המאור הנ"ל) שאין צורך, אלא ללמוד ממנה שהאבידה חוזרת לבעלים בכל מקום שהרי רבתה בו התורה השבות הרבה (בבלי נ"ז א', ב"מ ל"א א'), אע"פ שנראה ממה שכתב רבינו הגדול בהא, דאפילו באבידה צריך שיחזירנה ביישוב. ולמאי דקא סלקא דעתך מעיקרא נמי אבידה כפקדון. ולא יחזירם אלא במקומן. ועיין מ"ש הראבי"ה 51 הובא באו"ז סי' תס"ד, ל"ח ע"ב. על דברי הרי"ף הנ"ל. ועיין גם ביש"ש פ"י סי' נ"ג. ובח"ד העיר שהש"ך חו"מ סי' רצ"ג הביא את התוספתא שלנו להלכה. ולפלא שרבינו הש"ך התעלם מן הקדמונים שהבאנו.