תוספתא כפשוטה על בבא קמא י:לא

1100. מי שבא בדרך, והיה בידו מעות, וראה אנס בא וכו'. הרמב"ן במקורות הנ"ל, ובחידושיו לב"מ מ"ט סע"ב, בחי' הר"ן שם מ"ט א', סד"ה לא, נ"י שם פ"ד סי' שמ"ו, ובר"ן גיטין פ"ז סוף סי' תקל"ה הביאו את התוספתא (וציינתי לכולם בתס"ר, עמ' 102) להוכיח גם ממנה שנתינה בעל כרחה (בפריעת חוב) שמה נתינה, שהרי דווקא באנס בא כנגדו יכול לסרב, אבל בלא כך אינו יכול לסרב. ועיין בבלי גיטין ע"ה א', ובאוה"ג שם, עמ' 168, ובהערה ב' שם. ועיין בבאורי הגר"א חו"מ סי' ק"כ ס"ק ה' בליקוט. ועיין בבלי כאן קט"ו ב' ומ"ש לעיל ח"ב (מע"ש), עמ' 718. ועיין במכילתא דרשב"י סוף עמ' 205, ובתורה שלמה משפטים כ"ב סי' רנ"ז, עמ' 73.