תוספתא כפשוטה על בבא קמא י:לו

1112-113. הגונב כיסו של חבירו והחזירו לו כשהוא ישן, וניעור, והרי הכיס בידו, אם מכיר את שלו פטור וכו'. עיין מ"ש בתוספות ירושלים הנ"ל סי' שנ"ה סעיף ב'. ויש לחלק בין מניין המעות, שאינו צריך להכיר אם סלע זו שלו היא (והרי במעות אין הבדל) אבל בכיס אם אינו מכירו, אין כאן השבה מועילה.

2113-114. הגונב סלע מחבירו בלא יודע, והבליעה לו בחשבון, יצא. בבבלי ב"מ ס"ד א': דתניא הגוזל את חבירו והבליע לו בחשבון, יצא. ובבבלי כאן קי"ח ב': הגוזל וכו', תני חדא יצא, ותני חדא לא יצא וכו', מאי לאו בהא קמיפלגי דמ"ד יצא סבר מניין פוטר, ומאן דאמר לא יצא סבר מניין אינו פוטר וכו', עיי"ש. ובריטב"א ב"מ שם: דכל שנתן בידו, אעפ"י שנתן שלא לדעתו, השבת גזלה גמורה היא.