תוספתא כפשוטה על בבא קמא י:לז

1114. לא תגנבו על מנת למקט וכו'. תו"כ קדושים ריש פרש' ב', פ"ח ע"ג, ירושלמי סנהדרין פ"ח ה"ג, כ"ו ע"ב, פי"א ה"ב, ל' ע"א, בבלי ב"מ ס"א ב'. ופירש בשאילתות פ' נח שאילתא ד': היכא דקא בעי למיתן ליה מתנה לההוא נגזל ולא קא מקבל מיניה, ואמר אישקל מידי מיניה כי היכי דאיחייב ליה תשלומי כפל וכו', אי נמי, חזי ליה דלא מיזדהר בממוניה, ואמר אגנביה מיניה והדר אהדרי ניהליה כי היכי דלא ליפשע בממוניה וכו', ת"ש דתניא לא תגנובו, לא תגנוב על מנת למקט וכו'. ובשטמ"ק ב"מ שם: יש מפרשים דמיירי שהוא אינו רוצה לעכב הגנבה בידו, אלא הוא גונב כדי לצערו. ולא נראה, דהא מעשים בכל יום שעושים כך, לכך י"מ דודאי בדעתו לעכב את הגנבה בידו, אבל אינו גונב בשביל שום הנאה, אלא לצערו. וכבר העיר הנצי"ב שם שבשאילתות שם מפורש שלא כדבריו, וכ"ה שיטת הר"מ בסה"מ ל"ת רמ"ד, ועיין בהערות הר"ח הילר שם, עמ' ק"ס הערה 14. ובתוספות רי"ד קידושין ס"ט א', כתב: 55 על עצת ר' שמלאי שם: זיל גנוב וכו'. והאי דמשיאו עצה לגנוב, אין איסור בדבר, כיון שבדעתו לשלם ומתכוין להכשיר זרעו. ואף הוא פירש שאינו אלא מדרבנן, ובמקום הכשר הזרע לא גזרו. אבל בריטב"א קידושין ט"ו א': דהתם מילתא בעלמא קאמר ולאו דוקא, וכי תעלה על דעתך שיאמר לו ר' שמלאי שיגנוב ויעבור על לאו של תורה , שהרי אפי' בגונב על מנת למנקט, או לשלם תשלומי כפל יש לאו וכו'.