תוספתא כפשוטה על בבא קמא י:ז

121-22. כיצד ידו על העליונה, אם השבח יתר על ההוצאה נותן לו את השבח ואם הוצאה יתירה על השבח נותן לו את הוצאה. בירושלמי גיטין וב"ק הנ"ל, וכן בבבלי כתובות פ' א' וב"מ ק"א א', לא נתפרש כלל מהו ידו על התחתונה, ומהו ידו על העליונה. וכאן, וכן בכתובות ספ"ח בכי"ע ובקטעים מן הגניזה, לא נתבאר מהו ידו על התחתונה. אבל ברוב הנוסחאות ובראשונים (עיין מ"ש לעיל כתובות, עמ' 323) מבואר בכתובות: כיצד ידו על התחתונה אם השבח יתר על ההוצאה נותן לו את ההוצאה, ואם הוצאה יתירה על השבח נותן לו את השבח, ולא נזכר שם כיצד ידו על העליונה (עיין מש"ש). ובעל המאור בב"מ ספ"ח פירש ידו על התחתונה שמשלם לו כפחות שבשכירים, ועיי"ש שהביא גם את פירוש רב האיי בס' המקח והממכר ש"ז. אבל כל הראשונים שהבאנו לעיל כתובות, עמ' 323, מביאים את התוספתא בכתובות הנ"ל שמפורש בה כדעת רש"י בב"מ ק"א א'. ואשר לידו על העליונה, כתב הרמב"ן במלחמות ב"מ ספ"ח: "ומכלל אתה למד פירוש ידו על העליונה, כמנהג אריסי העיר". ולא הזכיר רבינו ושאר הראשונים שהבאנו שם את הבבא שבתוספתא כאן שמפורש בה מהו ידו על העליונה. וכאן פירושו שאם השבח יתר על ההוצאה נותן לו את השבח כאריס שהוא נוטל מחצה, או שליש, או רביע, כמנהג המקום, וכפירוש רש"י והרמב"ן הנ"ל. ואם הוצאה יתרה על השבח, נותן לו את ההוצאה, שהיא כוללת גם שכר טירחה שלו כפועל. ועיין ש"ך חו"מ סי' ש"ו ס"ק ה'. ועיין להלן, שורה 24, ד"ה יד הבעלים. ועיין סמ"ע חו"מ סי' שע"ה ס"ק ז' ומ"ש בכתובות, עמ' 323.