תוספתא כפשוטה על בבא קמא י:ח
תוספתא כפשוטה על בבא קמא · Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 10:8
Open in the reader →122-23. נגר שקבע מסמר בשידה, בתיבה ובמגדל ונשבר, חייב לשלם. כלומר בעד כל הכלי. ובמשנתנו פ"ט מ"ג: נתן לאומנין לתקן, וקלקלו חייבין לשלם. נתן לחרש שידה תיבה ומגדל לתקן, וקלקל חייב לשלם. ולפי פשוטה פירושה שאם נתן חומר לאומנין לתקן וקלקלו חייבין לשלם בעד החומר, כמפורש להלן שורה 27: חטין לטחון ולא לתתן וכו', קמח לנחתום וכו'. ואם נתן לחרש שידה תיבה ומגדל לתקן וקלקל חייב בעד כל הכלי. ובירושלמי פ"ט ה"ד, ו' ע"ד: רב הונא אמר והוא שקבע בו מסמר האחרון כדי לזכות לכליו. והוא מפרש שאימתי חייבה אותו המשנה לשלם בעד כל הכלי, בשעה שכבר קבע בו מסמר האחרון כדי לזכות (קרי: לזכות) [את בעה"ב] בכליו, ולפיכך משלם בעד כל הכלי. ובבבלי צ"ח ב' מפרש רב אסי שהסיפא של משנתנו מפרשת את הרישא: כיצד, כגון שנתן לחרש שידה וכו', והם כלים גמורים, ואם נעץ בהם מסמר משלם בעד כל הכלי, אבל אם בעה"ב נתן לו עצים וקלקל אח"כ, אינו משלם אלא דמי עצים, מפני שאומן קונה בשבח כלי. אבל רבא (בבלי צ"ט ב') חולק וסובר שאין אומן קונה בשבח כלי, בין אם נתן לו כלי שלם ושיברו ובין נתן לו עצים ועשה כלי ושברו אחרי שנגמר, חייב לשלם בעד כל הכלי, עיין ר"מ פ"י מה' שכירות ה"ד. ובהלכה שלנו כאן כולם מודים, ואין ממנה ראייה לא לרב אסי ולא לרבא.
223. מפני שהוא כנושא שכר. כלומר, אעפ"י שאינו מקבל שכר בעד השמירה, אלא שכר טירחו, דינו כשומר שכר, עיין בתוספות ב"מ פ' ב', ד"ה נימא. ובמשנת ב"מ פ"ו מ"ו: כל האומנין שומרי שכר הם. ולהלן שם מ"ז: הלוהו על המשכון שומר שכר, והיא היא, עיין מ"ש ע"ז להלן, שורה 28–29, ד"ה מפני, ושורה 31–32, ד"ה המראה. ובבא זו מפרשת את משנתנו שאומן חייב לשלם אם קלקל, מפני שהוא שומר שכר, כמפורש במשנת ב"מ הנ"ל, אבל שומר חנם היה פטור, ואין כאן אדם המזיק, עיין בתוספות צ"ט רע"ב, ומקבילות. ועיין בחי' הרמב"ן ב"מ פ"ב ב', ד"ה ואתא.
323-24. נתן לחרש לעשות לו כסא וכו'. בבלי ק"א א', ושם הקדימו דברי ר"מ לר' יהודה, כרגיל. וכן במשנתנו פ"ט מ"ד.
424. יד הבעלים על העליונה. בבבלי הנ"ל: ר' יהודה אומר אם השבח יותר על היציאה וכו'. וכ"ה במשנתנו הנ"ל. ועיין בירושלמי במקומו, ודנו בו הראשונים, עיין בתוספות ק' ב', ד"ה אם, בתוספות שנץ בשטמ"ק שם, באו"ז פ"ט סי' תי"א-תי"ב, ל"א ע"ב, רא"ש פ"ט סי' י"ז, מהרי"ח בהגהה שם, רא"ה שהביא בנ"י במקומו.
525. ומודה ר' מאיר לר' יהודה. וכ"ה בבבלי הנ"ל. ובכי"ע: מודים חכמים לר' יהודה.
626. לעשות לו כסא נאה, ועשה לו כעור וכו'. במשנתנו פ"ט מ"ד: הנותן צמר לצבע וכו', צבעו כאור, אם השבח יותר על היציאה נותן לו את היציאה וכו', לצבוע לו אדום וצבעו שחור, שחור, וצבעו אדום, ר' מאיר אומר נותן לו דמי צמרו וכו', ר' יהודה אומר אם השבח יותר על היציאה וכו'. והוא כתוספתא כאן שאם שינה לגריעותא מודה ר' מאיר שיד הבעלים על העליונה, או אם שינה בצבע, וישנן בני אדם שמעדיפים שחור, וישנן להפך, קנה בשינוי. והוא הדין בספסל וכסא.
726-27. שיד הבעלים על העליונה. בבבלי הנ"ל: אם השבח יתר על היציאה וכו'. כלעיל, וכלשון משנתנו הנ"ל.