תוספתא כפשוטה על בבא קמא יא:יג

136. ולוקחין מן הכובס מוכין וכו'. בבלי קי"ט סע"א. ופירש הראב"ד (והסכים עמו הרשב"א) הכובס, כובס הצמר. 22 וכן פירשו הר"מ והראב"ד גם את משנתנו בסוף פירקין, והוא שלא כפירש"י במשנה.

237. ולא יסרק את הבגד לשתיו, אלא לערבו. וכ"ה בבבלי הנ"ל (אלא שסדר ההלכות הוא שונה). ואמרו בבבלי שם: והתניא איפכא. לא קשיא, הא בגלימא הא בסרבלא. ולפ"ז אופן הסריקה תלוי בטיב הבגד, ופעמים נקרע יותר מהר כשסורקין אותו לשתיו ופעמים להפך, ועיין בפירוש הראב"ד עמ' ש"מ. ורא"ש הירשברג 23 חיי התרבות בישראל, עמ' ש"ב, הערה 3. הסיק מכאן שבתלמוד נכללה סריקת הבגד במלאכת כביסת הבגד עיי"ש. ברם אי אפשר לומר כן, שהרי אין לוקחין מוכין מן הסורק, ולוקחין מן הכובס, וכן מפורש במשנתנו בסוף פירקין: מוכין שהכובס מוציא הרי אלו שלו. ואפשר לומר שמוכין של כביסה ושל סריקה שונים הם. והנכון לעיל הוא כפירוש הראב"ד, עיין לעיל בסמוך. אבל כאן מדברים בבגדים, כמפורש: ולא יסרוק (כלומר הסורק בגד) הבגד.

3ולא יהא נותן בבגד יותר משלש כופין. וכן בכי"ע: משלש כופין חַכִין. ובד: משלש רובין. 24 הירשברג בספרו הנ"ל (לעיל הערה 23) מתנפל על צוקרמנדל שהגיה "חוטין". צוקרמנדל לא הגיה כלום, אלא ציין שבדפוסים הגירסא היא "חוטין", והרי כן הוא (בטעות) בדפוסים החדשים. ובבבלי הנ"ל: חובין וכו' חובין. אבל ברוב הנוסחאות: חכין (או: חבין), עיין דק"ס, עמ' 309, וכן היה לפני רש"י כאן, כפי שהביא בפירושו בהושע ו', ט' (וציין לו הגר"ע איגר בגליון הש"ס). 25 וכן ברש"י להלן שם קי"ט ע"ב, ד"ה לסיכתא: חבין (צ"ל: חכין) שפירשנו למעלה. וכן היה לפני הראב"ד, עמ' של"ט, 26 הגירסא שם צריכה לפעמים תיקון ע"פ שטמ"ק שבירחון סיני, ספר יובל, עמ' ק'. והמאירי. ואין ספק שזו היא הגירסא הנכונה בבבלי, ובתוספתא דפוס צ"ל: חכין, במקום רובין. 27 החי"ת נפרדה לרי"ש וי"ו והכ"ף נשתבשה לבי"ת. והראב"ד הנ"ל פירש "חכין" כמו כל חכה שצדין בה דגים, אלא שכאן הן לולאות שעושין אותן כמין חכים, עיי"ש. ורא"ש הירשברג, שהיתה מלאכתו בכך, פירש 28 בספרו הנ"ל (לעיל הערה 23), עמ' ש"ג ואילך. חכים, חכים ממש, מעין קרסים שהיו נותנים בבגד כדי להחזיקו ולמתחו, והן אחיזות נעשות ממסמרי ברזל כפופים כעין חכה. ואין ספק שהלשון בבבלי "ולא יטיל בו" מסייע לפירושו. 29 עיי"ש, עמ' ש"ד, הערה 1. ואם ירבה בחכין (שתקל עליו את מלאכת המתיחה) מקלקל את הבגד. ואשר לגירסה שלנו בתוספתא "כופין" שהיא מקויימת גם על ידי כי"ע 30 הגירסא השנייה שם ("מוכין") מתוקנת ע"פ הבבלי, והניקוד מראה שיש שם תיקון. אין לזלזל בה. ואפשר שאין כופין אלא "כפופין". והיסיכיוס במלונו ערך χαμόν (קרס) מתרגמו: καμπύλον כלומר, כפוף, קרס, חכה, וכן להלן מכשירין פ"ג הי"ב: שצדן בכפוף (בכפיף), עיין תס"ר ח"ד, עמ' 118, ופירושו בחכה, בקרס. וכן בתוספתא טהרות פי"א סה"ג: תוחב בו קומוס (כגי' הר"ש), ופירושו קרס, 31 עיין מ"ש ע"ז בצופה האנגלי חל"ה, 1944, עמ' 47, הערה 7, ובפנים שם, עמ' 44–48. ועיין בהערתי בח"ד טהרות שם, עמ' קמ"ח, הערה 91. ובבבלי עירובין י"ט א': חכה . חכה. ולפ"ז אין הבדל בין "חכין" ל"כופין", אלא שיש כאן חילופי לשון של שוני הברייתות.

438. ושני חוטין העליונין הרי אילו שלו. וכן בברייתא שבבבלי קי"ט סע"א: הכובס 32 כלומר, הכובס בגדים, ואינו כמו הכובס שברישא, שהוא כובס צמר. נוטל שני חוטין העליונים . והקשו בבבלי קי"ט ב': והאנן תנן (במשנתנו בסוף מכילתין) שלש ? לא קשיא, הא באלימי והא בקטיני. כלומר, כאן בגסים, וכאן בדקים. וכנראה שקצה הבגד היה מתמעך בכביסה, וכדי שלא יתקלקל יותר היה הכובס נוטל שני חוטין מן הקצה העליון, מבגד עבה, ושלשה מדק, ועיין ברש"י ובפי' הראב"ד שפירשו, כנראה, ע"פ מנהגם. והרמ"ה בפריטיו פירש במשנתנו: הכובס שהוציא חוטין מקצת הטלית שלא בכוונה נוטל שלשה חוטין והן שלו, ודווקא בסתם (כנראה שפירושו, שלא בכוונה). וכן כתב לעיל שם: מוכין שהכובס מוציא הרי אלו שלו, ודוקא מסתמא. 33 לפי שטמ"ק הנ"ל (לעיל הערה 26), עמ' צ"ט-ק'.

5אם היה שחור על גבי לבן וכו'. פיסקא ממשנתנו סוף מכילתין.