תוספתא כפשוטה על בבא קמא ב:ד
תוספתא כפשוטה על בבא קמא · Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 2:4
Open in the reader →123. נשברה כדו וצלוחיתו ברשות הרבים, ובא אחר והוזק בהן, הרי זה חייב. במשנתנו פ"ג מ"א: נשברה כדו ברשות הרבים והוחלק, או שלקה בחרסיה, חייב. ופירש ר' יוחנן בירושלמי (פ"ג ה"ב, ג' ע"ג) שמשנתנו מדברת בין אם הוזק בשעת נפילה בין לאחר נפילה. וכן סובר אביי בבבלי כ"ט א'. ועיין בירושלמי כי"ר שם (תרביץ ש"ו, עמ' 61) ובהערתי שם.
223-24. ר' יהודה פוטר, שאין שמירתן עליו. במשנתנו הנ"ל: ר' יהודה אומר במתכוין חייב, בשאינו מתכוין פטור. והעמידה אביי (בבבלי כ"ט א') במתכוין לשבור, אבל אם נתקל ושברה פטור לר' יהודה, משום שנתקל אינו פושע לדעתו. וכן אם הוזק בחרסין לאחר נפילה פטור, משום שמפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס פטור, ובתרתי פליגי. וכן מוכח מלשון התוספתא כאן. ועיין ירושלמי פ"ג ה"ב הנ"ל ובפי' ר"י לוי שם, עמ' 71. ולהלן שם: על דעתיה דר' יוחנן במתכוין לחרסין. על דעתיה דר' לעזר במתכוין להזיק. ועיין בפי' הנ"ל, עמ' 72.
324-25. מודה ר' יהוד' לחכמים במניח אבנו וצלוחיתו ברשות הרבים ובא אחר והוזק בהן שהוא חייב, ששמירתו עליו. וכן להלן פ"ו הי"ד, שורה 31–32: למה זה דומה למניח אבנו וצלוחיתו ברשות הרבים ובא אחר והוזק בהן חייב על נזקי אדם וכו'. ובבבלי כ"ח ב' הלשון היא: לאבנו סכינו ומשאו שהניחן ברשות הרבים וכו'. עיי"ש מה שפירשו בה. ובירושלמי פ"ו ה"ב, ג' ע"ג: מודין חכמים לר' יודן במניח אבנו ומשאו ברשות הרבים ובא אחר ונתקל בהן פטור, שעל מנת כן הנחיל יהושע לישר' את הארץ. ועיין בפי' ר"י לוי שם, עמ' 71, בהערה. ועיין להלן ה"ו, שורה 38, ד"ה ר' יהודה פוטר.
425-27. מודים חכמים לר' יהודה במניח קנקנים לראש הגג לנגבן ונפלו ונשברו, ובא אחר והוזק בהן שהוא פטור, מפני שאין שמירתן עליו. ומדברים שנפלו ברוח שאינה מצויה, והוא אנוס, וסתם חרסים מפקיר אותם, ויש כאן הפקר לאחר נפילת אונס. ובבבלי כ"ט א': ומודים חכמים לר' מאיר באבנו סכינו ומשאו שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצויה והזיקו שהוא חייב, ומודה ר"מ לרבנן במעלה קנקנין על הגג על מנת לנגבן ונפלו ברוח שאינה מצויה והזיקו שהוא פטור. והסיפא היא הברייתא שלפנינו.
528. אי אפשי בהן, כל הקודם בהן זכה. כלומר, מכיון שאמר אי אפשי בהן הרי הן הפקר.
6ואם בא אחר והוזק בהן וכו'. כלומר, אפילו אחרי ההפקר, לפני שזכה בהם אחר, שהרי יש כאן הפקר אחרי חפירת הבור ברה"ר, וחייב.
729. נפלה כותלו לרשות הרבים וכו'. לפי פשוטו משמע שהכותל היה בנוי כדרכו ויש כאן נפילת אונס, ובשעת נפילה וודאי פטור, כמשנת ב"מ פ"י מ"ד. והחידוש הוא בסיפא. ועיין בבלי כאן ו' ב'.
830. ואם בא אחר והוזק בהן הרי זה חייב. כלומר, אעפ"י שיש כאן הפקר לאחר נפילת אונס, שהרי היה לו פנאי לסלקן. ומכאן משמע שבכגון דא חייב אפילו אם הפקירן אחרי נפילת אונס, והוא שלא כשיטת רוב הראשונים, עיין חו"מ סי' תט"ז ס"א, בהגהת הרמ"א ובבאור הגר"א שם. והעיר על כך בתוספות ירושלים לחו"מ הנ"ל, והוא מפרש שמדברים כאן בשלא בנה את הכותל כראוי, בניגוד למה שאמרו להלן: בנאן כדרכו, עיי"ש מש"ש. ועיין במשנתנו פ"ג מ"ב (בעניין גדר שנפל לרה"ר) ומ"ש ר"י לוי בפירושו, עמ' 73.