תוספתא כפשוטה על בבא קמא ג:ג
תוספתא כפשוטה על בבא קמא · Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 3:3
Open in the reader →19. שור שוה מנה שנגח שור שוה מאתים וכו'. פיסקא ממשנתנו פ"ג מ"ט. והעמידוה בבבלי ל"ג א' כר' עקיבא שהשור מוחלט לניזק ("נוטל את השור"). אבל לר' ישמעאל שמין את הנזק בבית דין ונוטל חצי דמיו. ובכי"ו יש אח"כ השמטה ע"י הדומות, והשלמתיה ע"פ ד וכי"ע.
210. מת, או הכחיש, אין לו אלא שור. וכן הביא ר' ברוך הספרדי (ס' הנר לר"ז אגמתי 11 ע"ב). וכן בירושלמי פ"ג הי"א, ג' ע"ד: לפיכך אם מת השו', או שהכחיש, אין לו אלא אותו השור בלבד. ואף תוספת זו למשנתנו ר"ע היא, אבל לר' ישמעאל משלם לו מנה, כמו שהיה שוה בשעת הנזק, עיין בפירוש רבינו ברוך הנ"ל. ובבבלי ל"ד א': כחש (כלומר, המזיק), כשעת העמדה בדין. ובר"ח שם: אומר לו קח את השור כמות שהוא, כר' עקיבא דאמר הוחלט השור. ועיין בחי' הראב"ד עמ' פ' ואילך.
310-11. שור שוה מאתים שנגח שור שווה מאתים והנבלה יפה חמשים זוז וכו'. מכילתא דרשב"י (משפטים כ"א, ל"ה), עמ' 188, בבלי ל"ד א'. ועיין במשנתנו פ"ג מ"ט.
414. יחצו דמי מתה ביניהן. במכילתא דרשב"י הנ"ל (כגי' מדרש הגדול שם עמ' תצ"ב): אף את הפחת (בכ"י המכילתא: הפחות, והיא היא) יחצון. ובבבלי הנ"ל: פחת שפיחתו מיתה מחצין בחי. ועיין בפירוש ר"ח ורי"ף, וכע"ז גם ברש"י, והשוה לשון התרגומים שם. ובירושלמי פ"ג הי"א, ג' סע"ד: מאי טעמא דר' מאיר, אמר קרא ומכרו את השור החי וחצו את כספו. ומה מקיים ר' יהודה (אולי צ"ל: טעמיה דר' יהודה) וגם את המת יחצון. מיכן שזה מפסיד חצי נזק וזה מפסיד חצי נזק. אבל בכיר"ז חסר כל זה, עיין מש"ש בפירוש.