תוספתא כפשוטה על בבא קמא ג:ד
תוספתא כפשוטה על בבא קמא · Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 3:4
Open in the reader →115. יש חייב על נזקי עצמו ועל נזקי שורו וכו'. ההלכות פשוטות, ולא נשנו אלא כפתיחה לבאות. והברייתא נסמכה למשנתנו פ"ג מ"י.
217. הזיק ברשות היחיד, חייב. כלומר, אפילו בכגון דא שברה"ר פטור, כמו במשנתנו פ"ג מ"ה ולעיל פ"ב, שורה 63 (שלזה רשות להלך ולזה רשות להלך), וכדומה, וכלהלן, שורה 19–20.
317-18. הזיק במתכוין חייב, שורו וחמורו חייבין. במצפה שמואל מביא בשם ת"ב (תוספת בכורים) שהגיה: הזיק בלא מתכוין, וכ"ה באמת בכי"ע. וקרוב לוודאי שהוא "תיקון" של ת"ח, משום שאדם חייב בין שוגג בין מזיד (משנתנו ספ"ב). והנכון כלפנינו, ותפסו כאן דוגמאות מעין הרישא, ואדם חייב במתכוין בכל מקום (ולא דווקא ברשות היחיד, כרישא), ואפילו הזיק ברשות הרבים (במקום שלזה רשות להלך וכו'), כלעיל, או דוגמת ריש המניח, שהוא פטור. ואינו פטור אלא דווקא בהזיק שלא במתכוין, אבל במתכוין חייב, עיין במשנתנו פ"ג מ"ה הנ"ל (אם עמד וכו') ובירושלמי ובבבלי ריש פ"ג. וכן בבהמה חייבת בכל מקום אם התכוונה להזיק, ולא להנאתה, ולא דרך הילוכה, עיין להלן, ד"ה הזיק.
418. הדליק גדישו של חבירו ביום הכפורים חייב וכו'. עיין להלן פ"ז הי"ח, פ"ט הי"ח, לעיל מגילה פ"א ה"ז ובמסה"ת שם.
519-20. הזיק ברשות הרבים כדרך הילוכו וכו'. והוא במקום שיש לזה רשות להלך ולזה רשות, עיין מ"ש לעיל בסמוך, ד"ה הזיק במתכוין.
620. המית בלא מתכוון פטור וכו'. כ"ה בד ובכי"ע, ובכי"ו נשמטה בבא זו בטעות. וכאן מדברים בהמית אדם שלא בכוונה, ובזה אפילו בהמה פטורה, כמשנתנו פ"ד מ"ו ומקבילות. ועיין להלן פ"ד ה"ו.
721. חבל בהקדש, בגר, ועבד משוחרר, פטור וכו'. מלשון התוספתא מוכח שהוא פטור בהקדש מן הקרן אפילו מדרבנן. ועיין בבלי ב"מ צ"ט ב', בדק"ס שם, עמ' 291, הערה ט', בתוספות שם, ד"ה פרט, ובשאר הראשונים שם. והביאו תוספתא זו בחי' הרמב"ן גיטין מ"ט א' ובחי' הריטב"א שם ופירשוה במת ואין לו יורשים, 2 במכילתא משפטים פי"ב, עמ' 290: רעהו , להוציא של נכרי, של כותי, של גר תושב. אבל המלה "תושב" חסרה ברוב כתה"י, והכוונה לגר שאין לו יורשים, כלפנינו כאן. והרמב"ן הכניס את הפירוש בגוף התוספתא, 3 והבאתי אותם בתס"ר כאן, עמ' 90. והראשונים ציינו גם לתוספתא להלן פ"ד ה"ג, עיין מש"ש.
821-22. ופטור על נזקי עבדו ואמתו. כלומר, הוא ושורו וחמורו שהזיקו חייב, אבל עבדו ואמתו שהזיקו פטורין, כמשנת ידים פ"ד מ"ז. ועיין בתוספות כאן ד' א', ד"ה מידי (ע"פ מנ"ב).