תוספתא כפשוטה על בבא קמא ד:ח
תוספתא כפשוטה על בבא קמא · Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 4:8
Open in the reader →144. כל שחייב בבן חורין חייב בעבדים, בין בכופר בין במיתה וכו'. בבלי מ"ג ב'. ופירושו שבכל מקום שחייב בבן חורין מיתה וכופר, כגון שהרג בכוונה, חייב בעבדים שלשים שקל, וכל שפטור בבן חורין ממיתה וחייב בכופר, כגון שלא בכוונה, פטור ממיתה וחייב בשלשים שקל, עיין לעיל, שורה 30 ואילך. ועיין בבלי שם.
245. המית עבד עברי נותן כל כופר. בכי"ע לנכון: כל כופרו , כלומר, נותן ליורשים את כל הכופר, ואינו מנקה לשבת אפילו אם נגח את עבדו, שהרי שור אינו חייב בשבת. ועיין במשנתנו פ"ח מ"ג. ובמכילתא משפטים פי"א, עמ' 287, מיעטו עבד עברי משלשים שקל משום שכתוב "לאדוניו", ואין עברי קנוי לאדוניו לעולם, והיה צריך לתת ליורשיו (כפירושו של בעל זית רענן על הילקוט). ובמכילתא דרשב"י שם, עמ' 183, יליף מן הפסוק שלעיל שם (שמות כ"א, כ"ו), מה שם מדברים בכנענים גרידא, אף כאן כן. ועיין בשנו"ס, ולעיל שם, עמ' 175, ובמכילתא דר' ישמעאל שם, פ"ז, עמ' 273.
345-46. ועבד של שני שותפין נותן לשניהם. חציו עבד וכו'. כאן מדברים בעבד כנעני, והצירוף כאן עבד עברי, עבד של שני שותפין, חציו עבד וכו', היא, כנראה, קבוצה שהיו רגילים בה, עיין, לדוגמא, במכילתא משפטים פ"ז, עמ' 272 (לעניין יום, או יומים): יצא עבד עברי וכו' יצא עבד של שני שותפין ועבד שחציו עבד וחציו בן חורין. ועיין גם מכילתא דרשב"י, עמ' 175. ובעבד של שני שותפין החידוש הוא שאין אנו אומרין כופר שלם אמר רחמנא, ולא חצי כופר (בבלי מ' א'), והרי הוקשו שלשים של עבד לכופר (לעיל בסמוך), שלא אמרו כן אלא במזיק המשלם, אבל כאן הרי המזיק משלם את הכל, אלא שהניזקין כל אחד מקבל חלקו. ועיין בתוספות כאן מ' א', ד"ה כופר שלם (ובמקבילות), ובחי' הרמב"ן גיטין מ"ג א'.
446. חציו עבד וחציו בן חורין נותן לפי חשבון וכו'. בבלי גיטין מ"ג א'. וכבר העיר בח"ד על הרשב"א שם, שהסיק שדברי רבא בבבלי אינן אלא דיחוי, ופירושו כפשוטו. ועיין במנחת חינוך מצוה נ"א שתמה שם על התלמוד, ואף הוא הסיק שלכל הפחות יש לו יורשים למעלה (אב, או אח), עיי"ש.