תוספתא כפשוטה על בבא קמא ו:י

121-22. בור של שנים, אחד מכסה ואחד מגלה המגלה חייב. מכילתא דרשב"י (כ"א, ל"ג), עמ' 185. ובמכילתא משפטים פי"א, עמ' 288: השותפין שכסו את הבור וגילהו אחד מהם המגלה חייב. ובמשנתנו פ"ה מ"ו: כסהו הראשון, ובא השני ומצאו מגולה, ולא כסהו, השני חייב. ומכאן שאם לא כסהו הראשון, שניהם חייבים, עיין בבלי נ"א ב' וברש"י שם, ד"ה וראשון. ואף כאן הוא הדין אם לא גילה השני, אלא שמצאו מגולה, כמפורש בסיפא.

222. כשהוא עומד ורואה ולא כסהו וכו'. מכילתא דרשב"י הנ"ל. ובמכילתא הנ"ל: נתגלה וידע בו אחד מהם, זה שידע חייב וכו'. והוא הוא. ועיין ירושלמי פ"ה ה"ט, ה' ע"א, ובבלי נ"ב א'.

323. כסהו והלך לו, אע"פ שנתגלה וכו'. מכילתא דרשב"י הנ"ל. ופירש בח"ד שבבא זו "מילתא באפי נפשה היא", ומדברת בכל אדם. והדין דין אמת, שהרי כן מפורש לעיל, שורה 15: וכסה כראוי וכו', אלא שנ"ל שכאן חוזר על ההלכה ביחס לשותפין, שכל שותף שכיסה כראוי והלך לו וכו'. וכן נראה גם ממכילתא דרשב"י הנ"ל. ועיין מ"ש להלן בסמוך.