תוספתא כפשוטה על בבא קמא ו:יא

123-24. חפר חמשה טפחים ובא אחר וחפר חמשה וכו'. עיין בח"ד שנדחק מאד, שהרי כבר שנינו לעיל, שורה 18, את עצם ההלכה, עיי"ש, ד"ה חפר תשעה, ומה לי חפר תשעה והשני טפח, מה לי חמשה וחמשה. ואף כאן נ"ל שהתוספתא מבארת שבכגון דא אין זה בור של שותפין, והאחרון חייב כת"ק לעיל. ובירושלמי פ"ה ה"ט, ה' ע"א, שואל: ולמה לא פתר לה (כלומר, שזהו בור של שותפין) בחפר זה י' וזה י' (ובכגון דא הרי שניהם חייבין, ודינן כשותפין). ומתרץ הירושלמי: דו בעי מיפתריניה בבור של עשרה טפחים, כלומר, ולפיכך העמידוה שם ששניהם נתנו את האבן האחרונה.