תוספתא כפשוטה על בבא קמא ו:יז

140-41. הלעיטה חלתית, הרדפני, וסם המות, וצואת תרנגלין, פטור מדיני אדם וכו'. וכ"ה בס' המצות הנ"ל. ובבבלי מ"ז ב', נ"ו א': הנותן סם המות לפני בהמת חברו פטור מדיני אדם וכו'. והלשון הלעיטה משמעותה שנתן בפיה, עיין לעיל שבת פי"ז (בדפוסים וכי"ע פי"ח) הכ"ב, עמ' 85, ובבלי שם קנ"ה ב'. ועיין מ"ש בח"ד כאן. ועיין במשנת חולין פ"ה מ"ה, תוספתא שם פ"ג (בכי"ע) הי"ט, בבלי שם נ"ח ב'. ועל חילתית, עיין מ"ש לעף פלורה ח"ג, עמ' 454, ועל הרדופני עיי"ש ח"א, עמ' 208 ואילך.

241. שליח בית דין שהכה ברשות בית דין והזיק וכו'. בד, כי"ע וס' חפץ הנ"ל הלכה זו מקומה אחרי "העושה מלאכה", וכן נכון. והברייתא שלנו הובאה בה"ג ד"ו ה', מלקות קכ"ד ע"ב, ד"ב, עמ' 481 (ואף שם מוכח שהסדר הנכון הוא כנ"ל). ובתוספתא גיטין פ"ג ה"ח, עמ' 257: שלוח בית דין שהכה ברשות בית דין והזיק, בשוגג פטור במזיד חייב, מפני תיקון העולם. ובתוכ"פ שם, עמ' 839 ואילך, העתקתי את דברי התשב"ץ ח"ג סי' פ"ב, שהביא את התוספתא שלנו והמקבילות בגיטין הנ"ל ובמכות פ"ב ובאר אותן ולמד מהן כמה הלכות עיי"ש. וברור שמדברים שהכה מכת מרדות בשוגג יותר מן הראוי, אבל במזיד הרי חייב גם בדיני אדם, עיין מש"ש, ועיין מ"ש להלן פ"ט, שורה 33–34, ד"ה שליח בית דין.

342-43. העושה מלאכה במי חטאת ובפרת חטאת של חביר[ו] פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים. כבר אמרנו לעיל שהסדר כאן מוטעה, ובבא זו מקומה לפני ההלכה של "שליח ב"ד" וכו', עיין מ"ש לעיל בסמוך. וכעין גירסא שלפנינו גם בבבלי כאן נ"ו א' הנ"ל, צ"ח א', גיטין נ"ג א'. אבל בס' המצות הנ"ל: העושה מלאכה במי חטאת ובאפר חטאת. והנותן מי חטאת לפני בהמת חברו פטור מדיני אדם ודינו מסור לשמים. והגירסא ו"באפר חטאת" אינה טעות סופר, שהרי כן יוצא אף מפירושו, והכוונה שעשה מלאכה בגופו של אפר ופסל אותו. 22 עיין בהשגת הראב"ד פ"ז מה' פרה ה"ג. והוא פטור מדיני אדם, משום שהיזק שאינו ניכר אין שמו היזק. ועיין בבבלי גיטין שנדחקו לתרץ את הברייתות למ"ד היזק שאינו ניכר, שמו היזק. ובירושלמי גיטין פ"ה ה"ד, מ"ז ע"א: מתניתא מסייעא לר' יוחנן, 23 הסובר שבמזיד אינו חייב אלא משום קנס, עיין לעיל שם, וצריך להפוד את הגירסא, כהגהת המפרשים. הנותן עול על גבי פרתו של חבירו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים. ואשר לברייתא השנייה "והנותן מי חטאת" וכו' (שאיננה בשום מקום אחר), נראה שהרבותא היא שבדיני שמים חייב לשלם דמי מי חטאת (ולא דמי מים גרידא), ועיין בבלי קידושין ספ"ב נ"ח ב', ומ"ש בהשלמות להלכות הירושלמי להר"מ, ע"ה ב'. ועיין מ"ש לעיל שורה 40–41, ד"ה הלעיטה, ושם מדברים בחיוב על הבהמה, וכאן על מה שאכלה. ועיין בבלי נ"ו ב' ובתוספות, ד"ה המעמיד, ובחי' הרשב"א שם. ובבבלי נ"ה ב': הפורץ גדר בפני בהמת חבירו וכו'. ופירש"י: ויצאה וברחה. אבל בס' המצות הנ"ל 24 (לעיל הערה 21), עמ' 357, הוצ' מיוחדת, עמ' 133. פירש שפרץ את הגדר כדי שתצא הבהמה ותרעה, כלומר, ותזיק. ועיין גם ר"מ פ"ד מה' נזקי ממון ה"ב ובשו"ת שלו, הוצ' פריימן, סי' של"ט, עמ' 305 ואילך. ועיין בתוספ' ד"ה או, בבבלי נ"ה ב'.

443-44. רופא אומן שריפה ברשות בית דין וכו'. בה"ג וספר המצות הנ"ל. ובתשב"ץ הנ"ל פירש שברופא מנתח עסיקינן, אבל ברופא במשקים ובמשלשלים וכו' פטור אף בדיני שמים, והעתקתי את כל דבריו לעיל גיטין, עמ' 840, עיי"ש. ופשיטא שמדברים בהזיק בשגגה, ופטור בדיני אדם, משום שקבל רשות, אבל במזיד הרי חייב גם בדיני אדם. ובתורת האדם להרמב"ן שער הסכנה, ד"ו י"ב סע"ב ואילך (והובא בכפו"פ פמ"ד, עמ' תרט"ז): הרופא כדיין, ומצווה לדון, ואם טעה בלא הודע אין עליו עונש כלל, כדאמרינן (סנהדרין ו' ב') שמא יאמר הדיין מה לי בצער הזה וכו', ואעפ"י כן אם טעה ונודע לב"ד שטעה משלם מביתו וכו', וכן אמרו בתוספתא דבבא קמא גבי פטורין בדיני אדם וכו', רופא אומן שריפא ברשות ב"ד פטור מדיני אדם ודינו מסור לשמים, ומכל מקום בלא הודע שלו אינו חייב כלום וכו', עיין בתוכ"פ גיטין הנ"ל, עמ' 840 ואילך. ומוכח מדבריו שאפילו רופא מומחה אם לא קבל רשות מבית דין חייב אפילו הזיק בשוגג, כדין כל אדם המזיק, ואדם מועד לעולם. 25 אבל עיין בחי' הרמב"ן ב"מ פ"ב, ד"ה ואתא, ובתוספות כאן (כ"ז ב', ד"ה ושמואל) שרמז להן ברמב"ן שם. ועיין גם בתוספות ב"מ שם וכאן צ"ט ב', ד"ה אימא.

544-45. המחתך את העובר במעי אשה ברשות בית דין והזיק וכו'. בה"ג וספר המצות הנ"ל. וכאן מוסיפה התוספתא שאפילו אם אין כאן רופא אומן, והאשה בסכנה שלא תמות מחמת העובר שבמעיה (עיין במשנת אהלות ספ"ז) 26 בתוספתא מכות פ"ב ה"ה: המחתך את העובר ברשות בית דין והרג הרי זה גולה. ועיין באמבוה דספרי לספרי זוטא להרי"ז יאסקאוויטץ, עמ' 538, הערה מ"א שתמה על הלכה זו. ופליטת קולמוס היא, והכוונה בתוספתא שם שהרג את האשה, ולא את העובר שהוא מחתך אותו להוציאו אברים אברים. בית דין נותנין רשות לשאינו מומחה וכו', עיין מ"ש בתוכ"פ הנ"ל. 27 ועיין בסדר אליהו רבא פכ"ג, הוצ' רמא"ש פכ"א, עמ' 122, והנוסח שם לקה בחסרון ובשיבושים.