תוספתא כפשוטה על בבא קמא ו:יט

153-54. נעל כראוי וקשר כראוי וכו'. מכילתא דרשב"י כ"ב, ד', עמ' 195, וכע"ז לעיל ה"ו, שורה 15 ואילך.

254-55. מסרה לחולה ולזקן שיש בהן דעת, פטור. במכילתא דרשב"י הנ"ל: יצאה בהמה והזיקה פטור, שנא' ושלח את בעירו, יצא זה שלא שילח.

356. מסרה לחרש שוטה וקטן וכו'. במכילתא דרשב"י הנ"ל: ומסרה לחרש וכו', ופירושו: או שמסרה (ובמה"ג מפורש: או שמסרה), וכן ברישא: ומסרה לחולה וכו', ופירושו: או שמסרה לחולה וכו', ואעפ"י שלא נעל כראוי, ונקט לשון זו בסיפא אגב הרישא, ואין לדייק ממנה כלום, עיין מ"ש להלן שורה 59, ד"ה מסרו לחרש. ועיין במשנתנו פ"ו מ"ב.

456-57. אי זהו שלא כראוי, כל שאין יכול לעמוד ברוח. ועיין בבלי נ"ה ב' (הבבלי מדגיש בקביעות: ברוח מצויה ). וציין בס' הנר לר"ז אגמאתי, 22 ע"א, שמקורה בתוספתא כאן. ועיין בירושלמי ובבלי שנשאו ונתנו אם משנתנו כר' יהודה הסובר שבמועד מספיקה שמירה פחותה, או שהיא דברי הכל, ובשן ורגל לא נחלקו. ובירושלמי קיימת דעה שמשנתנו כר' אליעזר בן יעקב, לעיל פ"ה ה"ז. ובמקורות א"י אינו רגיל הביטוי רוח מצויה ורוח שאינה מצויה. ובירושלמי כאן פ"ו סה"ד, ה' ע"ג: ברוח של אונסי' וכו' ברוח שהעולם מתנהג בו.