תוספתא כפשוטה על בבא קמא ו:כב
תוספתא כפשוטה על בבא קמא · Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 6:22
Open in the reader →170. ניבה וניבתו הרוח וכו'. במשנתנו פ"ו מ"ד: בא אחר וליבה המלבה חייב, ליבתה הרוח וכו', וכ"ה בכל נוסחאות המשנה. ובירושלמי פ"ו ה"ד, ה' ע"ג: אית תניי תני ליבה. אית תניי תני וניבה וכו'. ובבבלי ס' א': מאן דתני ליבה לא משתבש, ומאן דתני ניבה לא משתבש וכו'. ועיין להלן בסמוך. ועיין מ"ש מהרינ"א במבוא לנוה"מ, עמ' 118, ועמ' 436.
2אם יש בשלו כדי לנבות הרי זה חייב. וכן במכילתא דרשב"י כ"ב, ה', סוף עמ' 198: ובא אחד וניבח , ויש בו כדי לנבח (כלומר, בלי סיוע הרוח) הרי הוא חייב. והברייתא שלנו בבבלי ס' א', וציין למקורה בתוספתא בס' הנר לר"ז אגמאתי, 26 ע"א. ועיין בתוספות, ד"ה לבתה, ובחידושי הרשב"א שם ועוד.
371. ר' שמעון או' שלם ישלם וכו'. פיסקא ממשנתנו פ"ו סוף משנה ד', ולה נסמכה הברייתא, ומקומן של דברי ר' שמעון הן בסוף הברייתא, כמו שהוא במשנתנו ובמכילתא משפטים פי"ד עמ' 297, אלא שמסדר התוספתא לא חזר עליהם, מפני שכבר הקדים אותן.
472. המדליק בתוך שלו, כמה תעבר וכו'. כל הברייתא בשם התוספתא הובאה בספר המצות לרב חפץ. 38 הצופה האנגלי סידרא חדשה ח"ה, עמ' 348, הוצאה מיוחדת, עמ' 124.
572-73. ר' לעזר בן עזריה אומ' שש עשרה אמה דרך רשות הרבים. וכ"ה בד (אלא ששם נשמט בטעות "שש"). ובכי"ע: ר' אליעזר אומ' וכו'. וכ"ה בס' המצות הנ"ל ובמשנתנו פ"ו מ"ד, במכילתא דר' ישמעאל משפטים פי"ד, עמ' 297, ובירושלמי פ"ו ה"ו, ה' ע"ג. ועיין בבלי ס"א א'. אבל ר"א בן עזריה סובר במשנתנו ובמכילתא הנ"ל: רואין כאילו הוא באמצע בית כור, ופירש"י שיש לו בית חצי כור לכל רוח, ועיין בפי' של ר"י לוי לירושלמי כאן פ"ו, עמ' 177.
673. בשעת הרוח שלשים אמה. ר' יהודה או' וכו'. סה"מ וירושלמי הנ"ל.
774. ר' עקיבא או' חמשים אמה. משנתנו ומכילתא הנ"ל ומקורות הנ"ל.
874-75. ובשעת הרוח שלש מאות אמה. וכ"ה בס' המצות הנ"ל. ובירושלמי הנ"ל: בשעת הרוח מאה אמה.
975. מעשה בערב שקפץ האור יתר משלש מאות אמה והזיק. וכ"ה בס' המצות הנ"ל. וכן בירושלמי הנ"ל (בלי המלה "והזיק"). 39 ועל המספר שלש מאות, עיין מ"ש לעיל הערה 30. ופירושו של ר"י לוי (עיין לעיל הערה 30) הוא לפי גירסת הירושלמי לעיל שם "בשעת הרוח מאה אמה", אבל לפי גירסתנו "שלש מאות אמה" השעור הוא בדווקא, וממילא אין ראייה שנקטו לשון גוזמה במה שאירע בערב.
1076. שעיברה הדליקה את הירדן שהיתה קשה. וכן במכילתא הנ"ל: מעשה שעברה דליקה הירדן והזיקה, מפני שהיא מרובה. ובירושלמי חסרה פיסקא זו. ובדברי חז"ל סתם רוחב הירדן הוא חמשים אמה, כספרי ואתחנן פי' כ"ט, עמ' 48, ומקבילה בקה"ר פ"ט, י"א. ובסילוק לפרשת שקלים לר"א הקליר (אז ראית וספרת): והירדן מרחיב חמשה כים הזבול (כלומר, חמשים אמה).
11במי דברים אמורים בזמן שקפצה וכו'. וכן בירושלמי ובמכילתא: אימתי בזמן וכו', כלומר שהרי אי אפשר לאש לעבור את הירדן בלי קפיצה, ועל הכתיב "במי דברים" וכו', עיין לעיל דמאי עמ' 227, הערה 14. ובבלי ס"א א': תניא כוותיה דרב, בד"א בקולחת וכו'. ועיין מ"ש להלן בסמוך.
1277. אבל אם היתה מסכסכת והולכת, או שהיו עצים מצוין לה וכו'. וכ"ה ("מסכסכת") גם בד, בכי"ע ובס' המצות הנ"ל. אבל במכילתא הנ"ל: אם היתה מצפצפת והולכת וכו'. ובירושלמי הנ"ל: אבל אם היו עצים מצויין לפניו, או שהיה מספסף והולך וכו'. וכבר פירש לנכון ר"י לוי שספסף פירושו לחרוך, עיין במחברתו על המכילתא דרשב"י, עמ' 19, ובהערה שם. ועיין מ"ש בתוכ"פ נזיר, עמ' 544–545. ובבבלי הנ"ל: אבל בנכפפת (וכל"א שברש"י) ועצים מצויין לה וכו'. ועיין מ"ש בתוכ"פ יום טוב, עמ' 1010. מצוין לה, בכי"ו בטעות: מצוין להר.
1377-78. אפי' עד מיל הרי זה חייב. וכ"ה במכילתא ובירושלמי הנ"ל. וכ"ה בדברי רב בבבלי הנ"ל בגוף כ"י המבורג. אבל בברייתא שבבבלי הנ"ל: אפילו עד מאה מיל, וכ"ה בדברי רב הנ"ל ברוב הנוסחאות, עיין דק"ס, עמ' 136, הערה ת' והערה ש'.