תוספתא כפשוטה על בבא קמא ו:כה

186-87. נכנס לחנות של נגר שלא ברשו' וכו'. בבלי ל"ב ב'. והברייתא שלנו נסמכה למשנתנו פ"ו מ"ו: גץ שיצא מתחת הפטיש ויצא והזיק חייב, כלומר, בין שיצא לרה"ר, או לרשות יחיד אחר. ובמכילתא דרשב"י (כ"ב, ה'), עמ' 198: המדליק בתוך שלו וכו' אין לי אלא אלו בלבד, מנין המכה בפטיש 41 כלומר, מכה בפטיש על יתד של ברזל שבוקעים בו את הקורות הגזורות. והזיק בין ברשות הרבים ובין ברשות היחיד, ונופח (= ונפח) שהניח גץ על גבי ברזל, יצא והזיק וכו', כך כל העושה בתוך שלו ומזיק בתוך שאינו שלו יהא חייב. ומכאן שאם הזיק בתוך שלו פטור, כברייתות שלפנינו. ומתוך המכילתא הנ"ל משמע שחייב משום אש, וכשיטת התוספות ס' א', ד"ה רב אשי, ב"ב כ"ו א', ד"ה זיקא, ועוד. ועיין ר"מ פ"ו מה' חובל ומזיק הי"א.

287. וטפחה לו בפניו, פטור. כלומר פטור מד' דברים שהרי לא נזכר כאן "ומת", ובניזקין עסיקינן, ופטור אף מנזק, כשיטת הרשב"א בחידושיו ל"ב א', ד"ה הא דקתני. ועיין בתוספות ל"ב ב' ד"ה זה. ובבבלי הנ"ל: וטפחה על פניו ומת פטור. אבל בתוספות שם, ד"ה נתזה, מוחקים את המלה "ומת", ואינה גם בר"ח, ברם היא מצויה בכל כתה"י (לפי דק"ס), וישנה גם בה"ג ד"ו, פ"ז ע"ג, ד"ב, עמ' 348, וברי"ף בסוגיין. ובאו"ז פ"ג סי' קס"ה, י"ב ע"א, לא גרס בברייתא "ומת", אבל להלן שם, בהבאה במימרא של רב פפא משמיה דרבא: וטפחה לו על פניו ומת פטור.

387-88. בעל החנות חייב. ואפילו אם לא ראה אותו (דומיא דרישא), הואיל ונתן לו רשות להכנס היה צריך להזהר, או דינו כחצר השותפין, עיין להלן.