תוספתא כפשוטה על בבא קמא ז:טז

172-73. הגונב טריפה ומכרה משלם תשלומי ארבעה וחמשה, כלאים ומכרן משלם תשלומי ארבעה וחמשה דברי ר' מאיר. בכי"ע: כלאים וטבחו וכו'. וכן בברייתא שבבבלי ע"ז ב': גנב כלאים וטבחה טריפה ומכרה משלם תשלומי ארבעה וחמשה. וקרוב לשער שבכי"ע ה"מתוקן" הוגהה הברייתא ע"פ הבבלי. ואשר למלים "דברי ר' מאיר", הרי בבבלי הנ"ל הן חסרות, עיין במשא ומתן שם. והמפרשים תיקנו כאן: דברי ר' שמעון , ופירשו מה שפירשו. ברם קשה מאד להגיה את כל הנוסחאות, ויותר נראה לפרש ש"מוכרה" כאן הוא לאו בדווקא והוא הדין טבחה, כלהלן בכלאים, וכריש לקיש בבבלי ע"ז ב' שהברייתא שלנו שלא כר' שמעון. 41 וקושיית הבבלי היא לפי הנוסח שלהם בברייתא שלנו, אבל לפי גירסת התוספתא אין כאן קושיא. ור"מ סובר 42 להלן הי"ח ומשנת חולין פ"ו מ"ב ותוספתא שם פ"ו ה"ב, בבלי כאן ע"א א'. שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה, ובין טבחה ובין מכרה משלם ד' וה'. ואשר לכלאים סובר ר"מ שכלאים מגדי ושה, הואיל ועל כל אחד מהם לחוד משלם ד' וה' 43 להלן בכורות פ"א הי"ג: שכל מקום שנ' שה תופש כבשים ועזים. ועיין רש"י בכורות י"ב רע"א, ועיי"ש במשנתנו פ"א מ"ד. וכן בבבלי כתובות ל"ד ב': היה גדי גנוב לו וטבחו בשבת חייב. חייב גם על כלאים שלהם, כר' לעזר להלן בסמוך. וכן במכילתא דרשב"י משפטים ספכ"א, 190: אין לי אלא שור ושה המיוחדין, מנין לרבות את ה[כלאים] (וכן מפורש במדרש הגדול) ת"ל או שה. וכן בבבלי ע"ז ב': שאני הכא דאמר קרא או, לרבות את הכלאים.

274. וחכמים או' אין משלם אלא תשלומי כפל בלבד. חכמים כאן הם ר' שמעון כלהלן הי"ח, והוא סובר שחיטה שאינה ראויה לאו שמה שחיטה, 44 משנתנו פ"ז מ"ב, משנת חולין פ"ה מ"ג. ועיין בבלי כאן ע"א א' ומקבילות שצוינו בגליון שם. ועיין ירושלמי סוטה פ"ט ה"ו, כ"ד ע"א, ומ"ש מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 269–270. וכיון דליתיה בטביחה ליתיה במכירה, והכל כריש לקיש הנ"ל, לעיל בסמוך, ד"ה הגונב טריפה. ואשר לכלאים סובר ר' שמעון שאינו חייב אלא על כולו שה, או כולו גדי, ומוציא כלאים, עיין בבבלי כאן ע"ז סע"ב.

374-76. ר' לעזר אומ' הכלאים מן הרחל ומן הגדי משלם תשלומי ארבעה וחמשה, מן הכוי משלם תשלומי כפל, ופטור מתשלומי שלשה. וכן בד: ר' אלעזר וכו', וכן נכון, עיין בתוספות ע"ח א', סד"ה לטמא, ובכורות י"ב א', ד"ה ר' אליעזר. ועיין דק"ס חולין ע"ט ב'. ובכי"ע: ר' אליע' 45 ובחי' הרמב"ן חולין ע"ט ב': ה"ג בכולהו נוסחי ר' אליעזר אומר כלאים הבא מן העז ומן הרחל וכו'. וכוונתו ("בכולהו נוסחי") אינה לגירסא ר' אליעזר, אלא ל"הבא מן העז ומן הרחל", שלא כגירסת רש"י שהגיה "מן הכוי", עיין בדק"ס שם ק"ז ע"א, הערה א'. אומ' וכו'. ור"א מסכים לדעת הת"ק לעיל בסמוך, אבל מוסיף שבכוי אינו משלם אלא כפל, ואם הוא כלאים משור וחיה גסה (טהורה) פטור מתשלומי שלשה. ובירושלמי בכורים פ"ב ה"ז, ס"ה ע"ב: אי זהו כוי אמר ר' לעזר עז שעלה על גבי צבי וצבי שעלה על גבי עיזה, ועיין בבלי חולין ע"ט ב' ובחי' הרמב"ן שם, ובבבלי שם פ' א'. ואשר לגירסא " מן הכוי", כ"ה גם בתוספתא חולין רפ"ו (כי"ע רפ"ה), שם הי"א (כי"ע רפ"ו), שם רפ"ט, רפ"י ובכורות פ"א הי"ג. וכן בבבלי חולין ע"ט ב', ולעיל שם בכי"מ, ועיין בבבלי שם הפירושים. ובמכילתא דרשב"י, עמ' 190, הנ"ל: יכול שני (= שאני) 46 עיין במבוא לנוה"מ למהרי"ן אפשטין, עמ' 504 ואילך. מרבה את הכוי, ת"ל חמשה בקר ישלם תחת השור וגומ' (כלומר, וארבע צאן תחת השה) את שכולו שה, יצא זה שאין כולו שה.