תוספתא כפשוטה על בבא קמא ז:יז

176-77. הגונב פרה מעוברת, וטבח, ומכר, משלם תשלומי ארבעה וחמשה דמי פרה מעוברת. במלחמות להרמב"ן ריש פ"ט: ומפני המחלוקת בדקנו ומצאנו בתוספת' דתניא הגונב פרה מעוברת וטבח ומכר משלם תשלומי ד' וחמשה דמי פרה עומדת לילד . ורבינו נקט לשון המשנה ברפ"י (לעניין גזילה), והיא היא. והביא את התוספתא מפני הבבא שלהלן.

277-78. וילדה ואחר כך טבח את עוברה, משלם תשלומי כפל וכו'. וכ"ה במלחמות הנ"ל, ופירש: דקסבר שינוי קונה, ושלו הוא טובח ושלו הוא מוכר, ומשלם תשלומי כפל על הולד, שהרי שמין אותו על גב אמו בשעת הגניבה דמי פרה מעוברת.

378-79. הגונב פרה מעוברת וילדה ואחר כך טבחה וכו'. בכי"ע מוסיף עז וחלבה ואחר כך טבחה וכו', וכ"ה ("עז וחלבה") להלן רפ"י (לעניין גזילה) בכל הנוסחאות. ובמלחמות הנ"ל חסרה הוספה זו, והוא מסתייע מן התוספתא נגד השיטה שמלאה ונתרוקנה חשוב שינוי, שהרי הוא משלם כאן תשלומי ד' וה' כשעת טביחה ומכירה. ולפי גירסת כי"ע משוה מעוברת וילדה לעז שחלב אותה, והיא מחזקת את סברת הרמב"ן, עיי"ש שכותב: אטו אם גזל בהמה מלאה והטילה גללים קנאה, כלומר, אתמה.

479-80. שמינה והכחישה משלם תשלומי כפל כשעת הגניבה ותשלומי ארבעה וחמשה כשעת טביחה ומכירה. בבבלי ס"ה א': ת"ש שמינה והכחישה 47 ופירש"י: הגנב הכחישה בידים, בטורח מלאכה, או במקל. משלם תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה כעין שגנב, עיי"ש התירוץ. וכתב במלחמות הנ"ל: ומאי דקתני שמינה והכחישה בכחשא דממילא, ומאי דאמרי' בפרק מרובה הכל כעין שגנב בכחשא דבידים וכו', או שמא שבוש הוא (כלומר בתוספתא כאן), שהיא הברייתא ששנויה בפ' מרובה (הנ"ל), ואע"פ שיש בבריתו' הללו מעט שבוש למדין מהן במקום שאין גמרתנו סותרת. ברם בחי' הראב"ד ס"ה א', עמ' קס"ג: הא דתניא שמנה והכחישה משלם תשלומי כפל, [כפל] לחודיה גרס, 48 כלומר, ולא גרס בברייתא "ותשלומי ארבעה וחמשה". ובכחשא דלא הדר דקניא בשינוי, והויא לה כמאן דקטלה פלגא. ולדעת הראב"ד בכגון דא פטור מתשלומי ד' וה', מפני ששלו טבח ומכר. ולגירסתו, הרי בוודאי אין זו הברייתא שלנו כאן. ואף הריב"א שנביא להלן גרס כגירסת הראב"ד בברייתא, אלא שפירש את התירוץ אחרת. וכן מביא בשטמ"ק ס"ה א', ד"ה מה לי: וריב"א ז"ל אומר דבתוספתא משמע דבכפל בשמנה והכחישה משלם כעין שגנב ותשלומי ד' וה' כשעת העמדה בדין , 49 נקט כלשון הבבלי בדברי רב. ולא פריך הכא לרב אלא מתשלומי כפל, והשתא משני שפיר דאף כחשה ממילא משלם כפל, והכחשה תחילת מתה היא, ואומר לפי ספרים דגרסי הכא (כלומר, בבבלי) תשלומי כפל ותשלומי ד' וה' כעין שגנב אין נראה פירוש ריב"א ז"ל. הר' ישעיה ז"ל. וכנראה שכן כתב הרי"ד במהדו"ק שלו 50 עיין תוספות רי"ד ס"ה א', ד' ע"ב מן הספר, ראש ד"ה כי, ד' ע"ב-ע"ג שם. וכתב שם: 51 תוספ' רי"ד הנ"ל, ד' ע"ג, סוף ד"ה כי הנ"ל. "יש לומר דלא אמר (כלומר, רב) כפל כדהשתא, אלא כדאיתא בעינא, אבל כי טבח אפילו כפל נמי כדמעיקרא משלם. והכי בעית לפרושי מלתיה דרב קרן כעין שגנב, אפי' איתא בעינא, תשלומי כפל, כי איתא בעינא, ותשלומי ד' וה', אם טבח כדהשתא, אבל כפל כי טבח כדמעיקרא משלם, דבתר גניבה אזלינן, ולא בתר טביחה". והוא כדין התוספתא. ועיין בפסקיו, הוצ' הרא"י וורטהיימר, עמ' קט"ו ואילך. ולבסוף מסיק שיש לומר שאפילו אם טבח משלם כפל כדהשתא, עיי"ש. ועיין מ"ש בתס"ר, עמ' 95. ומלשון התוספתא "כשעת טביחה ומכירה" משמע ששעת העמדה בדין שבבבלי פירושו "כשעת טביחה ומכירה", וכן כתב במאירי בסוגיין, עמ' 191: כשעת העמדה בדין ר"ל כשעת טביחה. ועיין ברא"ש פ"ז סי' ב'. אבל ביש"ש פ"ז סי' ג' הכריע ששעת העמדה בדין פירושו כפשוטו, בין בכפל בין בד' וה', הואיל והם קנס, ואם היה מודה היה נפטר אין החיוב בא אלא בשעת העמדה בדין, והסיק: הלכך מה שנתייקר בין גניבה לשעת העמדה, או בין טביחה ומכירה לשעת העמדה בדין, שמין הכל כשעת העמדה בדין, אי הבהמה עדיין בעין אחר הטביחה או מכירה וכו'. ועיין בלשון חי' הראב"ד, עמ' קס"ד, סד"ה אלא, וצ"ל שם: תשלומי כפל [ותשלומי דו"ה], כהגהת ר"ש אטלס. ועיין בבלי ב"מ מ"ג ב' (לעניין גזילה).

580-81. כחושה והשמינה משלם תשלומי כפל כשעת גניבה, ותשלומי ארבעה וחמשה כשעת טביחה ומכירה. וכ"ה בד. אבל בכי"ע: משלם תשל' כפל ותשל' ארב' וחמשה כשעת גניבה . ולפי גירסא זו, זו היא הברייתא שבבבלי ס"ה א'. ומתחילה חשבתי שאף כאן גירסת כי"ע הוא תיקון ע"פ הבבלי (כרגיל שם). ברם בס' הנר לר"ז אגמאתי מביא בשם ר' ברוך (29 רע"א): ואותיביה רב ששת מיהא דתניא בתוספתא בבא קמא דנזיקין כחושה והשמינה, פי' גנבה הגנב כחושה והאכילה והשמינה, משלם תשלומי כפל וד' וה' כעין שגנב. ומכאן משמע 52 כתבתי "משמע", מפני שאין כאן וודאי גמור, שהרי דרכו של הרב להעתיק את לשון הבבלי ולציין למקורו, אלא שכאן תיקן את הלשון, עיין בלשון הרמב"ן במלחמות שהעתקנו לעיל, שורה 79–80, ד"ה שמינה והכחישה. שגרס בתוספתא כגירסת כי"ע. ולפי הגירסא שלנו צריך לפרש שהשמינה ממילא. ולעצם העניין שלפנינו, עיין בבאורי הגר"א (בליקוטים) חו"מ סי' שנ"ד, ס"ק א' ואילך.