תוספתא כפשוטה על בבא קמא ח:א

11. הגונב נפש מאחיו מבני ישראל וכו'. כל הברייתא בבבלי סנהדרין פ"ה ב' (בשינויים קלים). והרישא גם במכילתא משפטים פ"ה, עמ' 266, ומכילתא דרשב"י כ"א, ט"ז, עמ' 172. ואשר לסדר התוספתא כאן כבר ראה הרמב"ן בפירושו לתורה משפטים (כ"א, ט"ז) את הקשר בין הגניבה ומכירה של גונב שור או שה וגניבה ומכירה של בן אדם ביחס לקניין, ומכאן גם העניין של עדים שהוזמו על זה ולא על זה.

22. מכרו בין לאביו וכו'. וכ"ה בבבלי שם, ויש שונים שהוא פטור , כקבלת רב ששת בברייתא (בבלי שם פ"ו א'), וכמפורש במכילתא דרשב"י הנ"ל. ופירש"י: לאביו של נגנב . וכן משמע מלשון הדרשה, עיין במקורות הנ"ל, וזה ברור. אבל במדרש תנאים של רד"צ הופמן, 1 מדרש הגדול שם, הוצ' מרגליות, עמ' תקמ"ד. עמ' 157: מכאן אמרו נשתמש בו ומכרו לאחד מקרוביו של גנב , כגון שמכרו לאביו, או לאחיו פטור. וקרוב לוודאי שיש ט"ס, וצ"ל: של גנוב , כמו שהוא בר"מ פ"ט מה' גניבה ה"ג, והוא "מכאן אמרו" שבמדרש הגדול. ובמצפה שמואל כאן הביא את הרמב"ם הנ"ל, כגי' מדרש הגדול הנ"ל.

33. גנבו ולא מכרו וכו'. ברייתא שבבבלי הנ"ל. ושמא באו להוציא מדעה חיצונית שחייב על גניבה לחוד מן הכתוב בעשרת הדברות "לא תגנוב" שמדברת בגונב נפש, 2 מכילתא בחודש פ"ח, עמ' 233, ומקבילות שצוינו בהערות שם. עיין מ"ש ר"מ צוקר ב"על תרגום רב סעדיה גאון", עמ' 340, ר"מ כשר בתו"ש משפטים, עמ' פ"ט, הערה ש"י, ור"ח אלבק בהשלמות ותוספות למס' סנהדרין, עמ' 458, ואוה"ג לסנהדרין, עמ' תנ"ב, שהעיר על כל הנ"ל.

43-4. או שמכרו ועומד בשוק, פטור. בבבלי הנ"ל שונה כאן: מכרו, ועדיין ישנו ברשותו, פטור. ופירש"י: ועדיין ישנו ברשות הנגנב עצמו, שעדיין לא הכניסו לרשות עצמו. והוא כמשנתנו שם פי"א מ"א וספרי כי תצא פי' רע"ג, עמ' 293. ולפי זה פירושו שמכר בן ישראל כשהוא עומד בשוק, ולא הכניסו לרשותו מקודם. והוא מעין ששנינו לעיל פ"ז, שו' 92–93, ולהלן, שורה 12–13, שו' 23. אבל במכילתא דרשב"י (משפטים כ"א, ט"ז), עמ' 172, שנינו: לפי שמצינו בעבד כנעני שכיון שנתן בו דמים קנה , יכול אף זה כן, ת"ל ומכרו ונמצא בידו, מגיד שאינו חייב עד שיכניסנו לרשותו. ר' יהודה אומר משיכניסו לרשותו וישתמש בו שנ' והתעמר בו ומכרו. ומדברי הת"ק מוכח שמדבר על רשות הלוקח, ומדברי ר' יהודה מוכח שמדברים ברשות הגנב (עיין במשנתנו ובספרי הנ"ל). ודברי המכילתא רחפו לפני הרמב"ן בפירושו למשפטים (פכ"א, ט"ז): "וכן מה שאמר מכרו ועדיין הוא ברשותו שלא הוציאו חלוקח מרשותו כלל, ואעפ"י שנתן בו מעות , כיון שלא הוציאו משם פטור. ולא ידעתי אם לומר שצריך קנין כמשפט הקניות שימשכנו מרשות המוכר לסימטא, או עד שיגביהנו, או היא גזירת הכתוב בנפש, לומר שאפילו נגמר המכר ביניהן וקנה בהגבהה, או במשיכה בחצר של שניהם, יהיה פטור עד שיצא מרשותו לרשות הלוקח. וכן נראה". ומכאן שהרמב"ן פירש "ועדיין ישנו ברשותו" 3 כלומר הברייתא שבבבלי הנ"ל. ברשותו של הגנב. 4 ועיין במגיד משנה פ"ט מה' גניבה ה"ג. ולפ"ז אף בתוספתא הפירוש הוא, שאעפ"י שהגנב כבר הכניסו לרשותו, אבל מכר אותו ועדיין הוא עומד בשוק פטור, משום שלא הכניסו לרשותו של לוקח, ועיין מ"ש בח"ד. ואשר לדברי ר' יהודה שבמכילתא דרשב"י, היא פיסקא ממשנתנו, ולא הביאו כאן את דברי הת"ק, מפני שלשיטת המכילתא אין קניין בבן חורין לא לגנב ולא ללוקח, אלא הכנסה לרשותן, ור' יהודה חולק ומצריך גם שיתעמר בו. ועיין בתוספות סנהדרין פ"ה ב', ד"ה עד, ובפירוש הרמב"ן לעיל שם. ועיין בס' קרבן חגיגה סי' נ"ו, וציין לו בתכלת מרדכי במקומו. אבל מחוורתא כמו שפירשנו לעיל, כמו שמוכח מן הלשון שבמקבילות.

54. הגונב את העבדים פטור. ספרי דברים פיסקא רע"ג, עמ' 293, ברייתא בבבלי הנ"ל, וכן יוצא ממשנתנו פי"א מ"א (שלא נחלקו אלא בחציו בן חורין). והרי הוא כגונב חמורו של בעליו, אלא שאינו משלם כפל, אלא קרן, כמשנת ב"מ פ"ד מ"ט.

6שנים מעידין בו שגנב, ושנים מעידין בו שמכר וכו'. תנא זה סובר שעדי גניבה ועדי מכירה עדות אחת היא לעניין הזמה, וגניבה אתחלתא דמכירה היא (כבבלי סנהדרין פ"ו ב'), ולפיכך אם הוזמה כת אחת, הגנב והעדים פטורים, 5 והיא חולקת על שיטת הבבלי שם שבעדי מכירה כולם מודים שאם הוזמו נהרגין. ואם שתיהן הוזמו חייבין. אבל עיין מ"ש להלן בסמוך.

75-6. נמצאו זוממין על מכירה, הוא פטור. בד ובכי"ע: הוא פטור והן פטורין . ושמא גירסתנו נכונה, וצריך לפרש "הוא פטור", אבל העדים חייבים, וכשיטת הבבלי הנ"ל, שכולם מודים בעדי מכירה שחייבין.