תוספתא כפשוטה על בבא קמא ז:כד

1107-108. תן לי שורי, ואמ' אין לי אלא מעות וכו'. במכילתא דרשב"י כ"א, ל"ז, עמ' 191: יכול יהא זה אומ' לו תן לי (מאה) מנה תחת שורי וכו'. והלז אומר וכו'. והוספה זו של המלה "מאה" שיבוש ברור הוא, שאין דרך חז"ל לתפוס גוזמא כזו, אלא כשאומרים "אפילו". ובפירוש אמרו במשנת מנחות פי"ג מ"ח: הרי עלי שור יביא הוא ונסכיו במנה וכו' שור במנה יביא במנה חוץ מנסכיו וכו'. וכן דרך המשנה והתלמוד לתפוס "שור שוה מנה", וכן מוכח מטענת הגנב שאומר: טול חמשה שוורים בני חמשה חמשה סלעין תחת שורך, והרי הם ביחד מנה, כל אחד עשרים זוז. והניגוד בין שור שוה חמשה סלעין לשור שוה מנה גם במכילתא דרשב"י כ"א, ל"ה, עמ' 188, ובבלי כאן ל"ד ב'. וברור שיש כאן נוסחא כפולה, אחת ששנתה "מאה" (כלומר מאה זוז) ואחת ששנתה מנה. ועיין מ"ש להלן.

2108-109. תן לי ארבעה וחמשה שוורי', ואמ' אין לי אלא אחד, אם היה יפה כדמי כולן שמין לו. במכילתא דרשב"י הנ"ל, עמ' 191: מה תחת האמ' להלן אין משלם אלא דמים, אף כן אין משלם אלא דמים, כלומר, מכיון שחמשת השוורים בני עשרים זוז אינם שוים אלא כשור אחד שגנב, צריך לשלם פי חמש. ובמכילתא דרשב"י 69 כגי' מדרש הגדול, והכ"י שם לקה בחסרון. כ"א, ל"ו, עמ' 189: שור תחת השור וכו'. יכול יהא אומר לו תן לי מאה 70 ואף כאן הוסיף המו"ל במכילתא דרשב"י: מנה. תחת שורי, והלז אומר טול שור יפה חמש סלעים תחת שורך, ת"ל שור תחת השור, מה תחת האמור להלן דמים אף כאן דמים. ובבבלי ס"ז ב': דתניא יכול גנב שור שוה מנה ישלם תחתיו נגידין (כלומר, כחושין), ת"ל תחתיו תחתיו. ועיין לעיל פ"א רה"ב, שורה 11.