תוספתא כפשוטה על בבא קמא ח:יז

167. כשם שאין מגדלין בהמה דקה וכו'. בבלי פ' א'. ובכפו"פ פ"י, הוצ' לונץ עמ' קפ"ט, כל הברייתא בשם התוספתא.

268. ר' שמעון בן לעזר או' מגדלין כלבים כופרים וכו'. בבלי פ' א', פ' ב'. 21 ולפנינו בבבלי פ' א' בטעות: ר' ישמעאל אומר, אבל בכל כתה"י שם: ר' שמעון בן אלעזר. וכן להלן ע"ז פ"ב ה"ב ואילך: אין מוכרין להן חיה דקה. ר' שמעון בן לעזר או' מוכרין להן כלבים, שונרין (בכי"ע שם: כופריים), חולדות סנאין, חתולות וקופות וכו'. ועיין לעיל שביעית פ"ה ה"ט, ומש"ש ח"ב, עמ' 552 ואילך. ובמשנת כלאים פ"א מ"ו: כלב הכופרי (או: הכפרי), והשועל וכו', אעפ"י שדומין זה לזה כלאים זה בזה. ולעיל כלאים פ"ה ה"ח, עמ' 223: כלב כופרין מין חיה. ואף ר' מאיר הסובר שכלב מין בהמה, מודה שכלב כופרין מין חיה, עיין מ"ש לעיל שם ח"ב, עמ' 652. וטיבו לא נתברר לי. ועיין אוה"ג, עמ' 54, ועמ' 140.

3וחולדות הסנואין. במשנת כלאים פ"ח מ"ה: וחולדת הסניים חיה, ועיין במקורות הנ"ל. ועיין בפירוש הבבלי כאן פ' א'. ובקה"ר פ"ו, י"א: כגון מגדלי קופות וחתולות וחולדות הסנאין ואדני השדה 22 במשנת כלאים הנ"ל (בפנים): ואדני השדה חיה. וכלב הים, מה אית להון הנייה מנהון 23 ובמתנות כהונה שם: וכל אילו אינם מאכל אדם, והן אוכלין ומזיקין. אבל עיין במבוא לתנחומא הוצ' בובר, ס"ג ע"א. וכו'.

470. אבל מגדלין בעיירות הסמוכות לספר וכו'. בבלי פ"ג א'.

570-71. וקושרין אותן בשלשלאות של ברזל, ומתירין אותן בלילות וכו'. בבלי הנ"ל. אבל אם הוא קשור כל הזמן מותר בכל מקום, עיין ירושלמי ספ"ז, ו' א', וברישא של ברייתא זו בבבלי הנ"ל.

671. ר' ליעזר או' המגדל כלבים כמגדל חזירים. ופירשו בבבלי הנ"ל: כדי למיקם עליה בארור. ועיין לעיל יבמות פ"ג, עמ' 9, ומ"ש לעיל שם ח"ו, עמ' 22 ואילך. ועיין להלן ב"ב פ"א סה"ט, ואף שם הכוונה, כדי לעמוד עליהן בארור.

772. צד אדם יוני שובך מתוך שלו וכו'. עיין בבלי פ"ג סע"א.

8אימתי בזמן שהושיבן כתקנן וכו'. כלומר שהרחיק מן היישוב, שלשים ריס, עיין מ"ש לעיל, ד"ה אין פורסין.

972-73. לא הושיבן כתקנן אסור בהן. כלומר צריך לשחררן, כדי שישובו לשובכיהן. ועיין מ"ש באור שמח ריש ה' נזקי ממון, ועיין מ"ש לעיל ח"ג (שבת), סוף עמ' 183 ואילך.

1073. ומותר בגדוליהן. שאם נתכוין לגזול את יוני השובך, הרי דינו כמשנתנו רפ"ט, ואם לא נתכוין, לא אסרו מפני דרכי שלום את גידולי היונים.

11אבל צדין חיה ועוף וכו'. מפני שחזקתן מן ההפקר, כשצד אותן מן האפר, עיין לעיל שבת פי"ב ה"ה.

1273-74. בראשונה שהיו שבטים כתקנן, אמרו אין אדם פורש חרמו ומעמיד ספינתו וכו'. וכן בכי"ע: שהיו שבטים כתיקונן וכו'. והכוונה שלא "היו מעורבבין שבט יהודה בבנימין", 24 ירושלמי שביעית פ"י ה"ג, ל"ט ע"ג, וכפירוש הרא"ף שם. וכל אחד ישב במקומו. ובמדרש בראשית רבתי ויחי, עמ' 247: תני בראשונה שהיו השבטים כתקנן אמרו אין אדם פורס וכו'. ובבבלי כאן פ"א ב': ת"ר בראשונה התנו שבטים זה עם זה שלא יפרוס קליעה ויעמיד את הספינה. ופירש"י (פ"א א', ד"ה שלא יפרוס): דרך ציידים לתקוע יתידות ולעשות גדרי קנים במים להלכד שם דגים וכו', מפני שמעכב ומעמיד את הספינה. ותאורו של רש"י, כנראה, מתאים לציוד דגים של זמנו, כפי שנראה מלשונו שם. וכן מעיד סופר יוני של זמננו, Apostolides. בספרו La Peche en Grece, הוצ' שניה, עמ' 52 ואילך: 25 על ציד הדגים בזמננו. הדגים ניצודים בנהרות, באגמים וכו', במקום שהמים אינם עמוקים, ע"י שכבות וגדרי קנים, ונקראים בלשון ההמון βιβάρια (כלומר, ביברים שבמקורותינו). ברם לא מצאתי נוהג כזה בספרות העתיקה, ומלשון התוספתא (ומעמיד ספינתו) הרי ברור שלא כפירש"י. ואף לפי גירסת הבבלי היה צריך לומר: ויעכב את הספינה, ולא עוד אלא שנוהג כזה אינו מתאים כלל לים, ובבבלי אמרו כן גם על ים כנרת, עיי"ש פ"א ב'. ובתוספ' רי"ד במקומו פירש שלא יפרוס קליעה, ולא יעמיד את הספינה כדי לצוד ממנה אפילו בחכה. ובס' הנר, 32 ע"ב: "שלא יפרוס קלע ויעמיד הספינה פיר' כדרך שצדין הדייג[י]ן בספינות". ואשר לכלי ציד הדגים שנזכרו כאן הרי כולן נזכרו במקרא חוץ מ"קליעות" כמצודת דגים. Oppian 26 בספרו Halieutica פ"ג, 79 ואילך. מונה כמה וכמה מינים של רשתות, וכנראה שקליעות הוא שם כללי למינים ידועים של רשתות (πλεκτάι) אבל עיין בספרו של מנדל נון הדיג העברי הקדום, עמ' 109 ואילך שבאר את העניין, עיי"ש.