תוספתא כפשוטה על בבא קמא ח:ט

135-36. אין פורסין נשבין ליונין אלא אם כן היה רחוק מן היישוב שלשים ריס. נראה שזו היא פיסקא ממשנתנו ספ"ז. והאיסור הוא שלא יצוד מיוני היישוב, אבל אם היה רחוק שלשים ריס 12 כלומר, ארבעה מילין, כמשנה יומא פ"ו מ"ד. ועניין הריס יתבאר אי"ה להלן, ב"מ פ"ב הכ"ה, שורה 64. חזקה שצד יוני הפקר, משום שאין יוני היישוב פורחות יותר מד' מילין מן היישוב. והתוספתא להלן מפרשת את משנתנו.

236-37. במי דברים אמורים במדבר, אבל ביישוב אפי' מאה מיל הרי זה אסור. כלומר, אימתי מותר לפרוס ברחוק ד' מילין בשעה שמדבר מפסיק בין היישוב לנישבין אבל ביישוב עצמו, אסור אפילו כמה, מפני שהיונים פורחות מצמח לצמח, וזו היא פשוטה של הברייתא, וכן פירשה הרמב"ן בחידושיו לב"ב כ"ג א', וקבלו הר"ן בחידושיו שם, עמ' 91. והרשב"א בחידושיו שם הסיק שהמקשה בבבלי (כאן פ"ג א', וב"ב כ"ג א') לא ידע ברייתא זו, וכן בתוספות כאן פ"ג א' וב"ב כ"ג א', ד"ה והתניא. ועיין מ"ש בשו"ת הרדב"ז ח"ב (דפוס וויניציאה) סי' תתל"ג. ובחי' הראב"ד כאן פ"ג א', עמ' ר"א ואילך, מגיה את המשנה ואת התוספתא ומפרש בהן פירוש חדש, עיי"ש, ולא מצאתי לו חבר. ואשר למשנת ב"ב פ"ב מ"ה, כבר תירצוה בירושלמי בסוף פירקין, ובבבלי (כאן פ"ג א' וב"ב כ"ג א') שבב"ב מחמת נזקי זרעים אתינן עלה, וחילקו שם בין פריחה ל"רועה". וכנראה, שיסוד החילוק הוא בתוספתא בכורות פ"ז, עיין מ"ש בתס"ר שם, עמ' 274, לשו' 36.