תוספתא כפשוטה על בבא קמא ט:יא

1האב המכה את בנו וכו'. עיין מכות פ"ב מ"ב, מכילתא משפטים פ"ד, עמ' 263, ספרי זוטא, עמ' 333 ואילך. ומדברים שם לעניין מיתה וגלות. ועיין מ"ש להלן. ועיין סדר אליהו רבה (פכ"ג) פכ"א, הוצ' רמא"ש, עמ' 122, והנוסח שם משובש ובלתי מובן.

232. וכולן שהכו ושהזיקו הרי אילו פטורין. וכ"ה בד, אבל בכי"ע חסרה המלה "וכולן", ואין לה מובן. ושמא צ"ל: וכול', והכוונה למשנת מכות הנ"ל, והיינו "שליח בית דין". ומדברים בשליח ב"ד שמלקה לרדות (מכות מרדות), או סרבן לבוא לב"ד, או שאינו מציית לפסק ב"ד, והוא דומה לאב, או לרב, עיין ר"מ פ"ה מה' רוצח ה"ו, עיין מ"ש לעיל גיטין, עמ' 840, ועיין ס"ז הנ"ל, ומן הדין שישנה התנא אף כאן כולם ביחד. והסופרים השמיטו את המלה "וכול'", משום ששליח ב"ד נשנה להלן בסמוך. ובאמת להלן שם היא קבוצה של הלכות שבאה גם במקומות אחרים, עיין מש"ש. ובמקורות הנ"ל (לעיל שורה 31, ד"ה האב) מדברים בעניין מיתה וגלות, וכאן מדברים לעניין תשלומי נזק. ועיין תוספות כתובות ל"ג ב', ד"ה דילמא (השני), ועיין באחרונים שציין בפתחי תשובה חו"מ סי' תכ"ד ס"ק ד', ובהגהות הרמ"א סי' תכ"א, סוף סעיף י"ג (מתרומת הדשן סי' רי"ח). ועיין בבלי כאן כ"ח א', ומ"ש להלן בסמוך.

332-33. חבלו יותר מן הראוי להן וכו'. כלומר, שאין דרך מוכיחין לרדות באכזריות, דינן ככל אדם, עיין מ"ש להלן בסמוך.

433-34. שליח בית דין שהכה ברשות בית דין והזיק, פטור. הלכה מעין זו נשנית בתוספתא להלן מכות פ"ב (בכי"ע) ה"ה: שליח בית דין שהכה ברשות בית דין הרי זה גולה . וכנראה, שברייתא זו חולקת על משנתנו במכות הנ"ל, וסוברת שדברי אבא שאול דעת יחיד היא. אבל מסתבר יותר שאין שם אלא אשגרה מן התוספתא בגיטין, ולעיל פ"ו וכאן, וכפי שמוכח גם מן המכילתא וספרי זוטא הנ"ל, ואין חולק על אבא שאול, ולא היתה גם לפני הראשונים, עיין מ"ש בתס"ר ח"ב, עמ' 165, ולעיל גיטין, עמ' 839. והנה לעיל גיטין פ"ג, עמ' 227, שנינו: שלוח בית דין שהכה ברשות בית דין והזיק בשוגג פטור, במזיד חייב, מפני תיקון העולם. ולעיל פ"ו הי"ז, שורה 41, שנינו (בתוך קבוצה של פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים): שליח בית דין שהכה ברשות בית דין והזיק , פטור מדיני אדם ודינו מסור לשמים. 33 והביאוה הגאונים והראשונים, עיין מש"ש. והכוונה בגיטין שם שחבל יותר מן הראוי, אלא ששגג בזה, פטור מפני תיקון העולם, עיין מ"ש לעיל גיטין עמ' 839 ואילך, ואף בזה אינו פטור אלא מפני תיקון העולם ודינו מסור לשמים, וצריך לשלם, כמפורש לעיל פ"ו הנ"ל. וכאן מדברים שלא חבל יותר מן הראוי, ופטור אף מדיני שמים, והכל בניזקין עסיקינן, ובשליח ב"ד המכה את הסרבן, כלעיל שורה 32, ד"ה וכולן. ועיין ספרי כי תצא פיסקא רצ"ב, עמ' 311, ירושלמי כאן פ"ח ה"ג, ו' ע"ב, בבלי כאן כ"ח א' וסנהדרין פ"ה א'. ודווקא ברשות בית דין, אבל חזן בית דין שלא קבל רשות מיוחדת להכות חייב, עיין בירושלמי הנ"ל.

534. יתר מן הראוי לו הרי זה חייב. ופירש הרשב"ץ ח"ג סי' פ"ב שאם שגג בזה ולא הרגיש שהוא חובל יתר מן הראוי לו אינו חייב לשלם אלא בדיני שמים, כלעיל פ"ו הנ"ל, אבל אם הכיר שהוא מכה יותר מן הראוי חייב גם בדיני אדם. ובדברים רבה שופטים סי' ה': רבנין אמרי שיהא השוטר כשופט, כשיהיו המעשים כנגד המקל והרצועה, ושלא יהא המלקה צריך ללקות. ולפי פשוטו פירושו שהשוטר צריך להיות כשופט ולדון ולאמוד יפה כשהוא מכה, ושיאמוד שיהיו מעשיו של המוכה כנגד המקל והרצועה, שלא יחבול יותר מדאי (לפי מעשיו), ושלא יהא המלקה בעצמו צריך ללקות, 34 אם אין כאן תשלומי ממון. ועיין בבלי סנהדרין ז' ב' ובתוספות שם, ד"ה תהא. אבל עיין ברש"י ובחי' הר"ן שם.

6רופא אומן שריפא ברשות בית דין וכו'. עיין מ"ש לעיל גיטין, עמ' 840. ובשאר המקבילות שנו כאן גם: המחתך את העובר במעי אשה ברשות בית דין וכו'. ושמא בנידון דידן שהציל את האשה ממות ודאי, אין כאן נזק שהרי בשעה שהיתה מקשה לילד לא היתה שוה כלום, אבל מה נעשה עם המקבילות. וצ"ל שבמקום שיכולים להצילה יש לה שווי, ואם הזיק את האשה בשעה שחתך את הולד במזיד, חייב בדיני אדם, ובשוגג, בדיני שמים. וכנראה שלפנינו השמטה.