תוספתא כפשוטה על בבא קמא ט:טו

146-47. החובל בחייבי גולות בית דין חייב בכל. בכי"ו בטעות: בחייבי גזלות. ובד ובכי"ע: בחייבי גליות וכו'. והברייתא נסמכה למשנתנו פ"ח מ"ה העוסקת בחיובים של הנידונין בנפשותיהם. ונראה שהלכה זו היא בין לר' יוסי הגלילי ובין לר"ע, 42 מכות פ"ב מ"ז, בבלי שם י"ב א', ועיי"ש י"ב ב'. ועיין ספרי מסעי פיס' ק"ס, עמ' 220, שורה 17, וספרי שופטים פיס' קפ"א, עמ' 223. ואפילו אם אנו אומרים שרשות ביד כל אדם להורגו, 43 ומכל שכן אם נאמר שאין לו רשות להורגו אלא שאם הרגו פטור. אינו אלא בהריגה, אבל לא בחבלה, שהרי הרוצח בשוגג אינו חייב מיתה לכל אדם. ועיין בתוספתא מכות פ"ב (כי"ע פ"ג) ה"ו. ואמרו בסוף ס"ז, סוף עמ' 335: הרי מי שנתחייב גלות ואמרו לו צא ולך (כלומר, האיצו בו שיצא לעיר מקלט) יכול יש לו חבל, אמרת לנפש (כלומר, ולא תקחו כופר לנפש) - לגולה. ועיין בבלי סנהדרין פ"ה א'. וכן הדין במסרב לצאת מעיר מקלט אחרי מות כהן גדול, עיי"ש בס"ז, ועיין בבלי כאן כ"ח א' ומכאן מוכח שדווקא במסרב אין לו חבל. ועיין באור שמח סוף הלכות חובל ומזיק, עיי"ש. ואפשר שבמסרב לצאת, חובלים בו שיצא, כדי לפנות את מקומו. וצ"ע.

247. בחייבי מיתות בית דין עד שלא נגמר דינו וכו'. ספרי מסעי פיס' קס"א, עמ' 221, ס"ז שם, עמ' 332. ועיין תו"כ בחוקותי פרק י"ב ה"ז, קט"ו ע"א, ומקבילות בבבלי כתובות ל"ז ב' וערכין ו' ב'. ואפילו אם נניח שגואל הדם פטור אפילו הרגו לפני שנגמר דינו (קצה"ח ריש סי' ב', ודבריו שם קשים) הרי בוודאי שאינו חייב מיתה לכל אדם.

348. היוצא ליהרג וחבל באחרים וכו'. משנת ערכין פ"א סוף מ"ג, תוספתא שם פ"א ה"ג, ספרי ותו"כ הנ"ל ה"ח, בבלי ערכין ו' סע"ב.

4חבלו בו אחרים, פטורין. עיין במקורות הנ"ל. ועיין בבלי סנהדרין פ"ה א' ובחי' ר"ד בונפיל שם הוצ' ר"ז ליפשיץ, עמ' קט"ז ואילך ובהערות שם, אבל בפי' רבינו הלל בספרי במקומו, פ' ע"ב, מפורש שפטורין מן הכל.

548-49. ר' שמעון בן לעזר אומ' וכו'. בבלי ערכין הנ"ל, עיי"ש.

649. שאין מחזירין אותו לאמדת בית דין מעתה. וכ"ה בד (אלא ששם בטעות: באמרת). ובכי"ע: לעמדת וכו'. ובבבלי ערכין הנ"ל: שלא ניתן לחזרת עמידת בית דין וכו'. והיא היא, עיין מ"ש לעיל סה"ה הערה 25.