תוספתא כפשוטה על בבא קמא ט:טז

150. הרודף אחר חבירו להרגו ונהפך הנרדף וחבל בו, או שחבלו בו אחרים וכו'. כלומר, שהנרדף התגבר עליו, ונטל ממנו כלי זינו, ולא היתה צפויה לו סכנה יותר, אלא שהנרדף, או אחרים הרביצו לו מכות לרודף, וחבלו בו בשעת ההתכתשות, בלי כוונה להרוג אותו פטורים מלשלם. 44 ודינו כרוצח שנגמר דינו, והוא כגברא קטילא, ועדיף ממנו. ועיין מ"ש במה"פ סנהדרין ספ"ח, ד"ה רודף שנעשה נרדף. ולעצם הדין עיין בבלי כאן קי"ז ב', סנהדרין ע"ד א'. 45 ועיין במל"מ פ"א מה' רוצח שנטה לומר שאם נתאמץ הרוצח וגבר על גואל הדם והרגו פטור, עיי"ש בראייותיו. וכן הדעת נותנת, שאין הרוצח חייב לאסור את נפשו כדי שגואל הדם יקיים מצוה. ובערוך לנר מכות י"ב א', ד"ה כמאן, העיר על הספרי זוטא סוף מסעי (לפי הילקוט) שאמרו שם: "ומצא אותו גואל הדם , פרט למוצא הוא את גואל הדם. ופירש בזית רענן דסלקא דעתך אמינא, דמותר הוא להרוג לגואל הדם משום הבא להורגך השכם להורגו קמ"ל עכ"ל, ואם כן ספק המל"מ מפורש בספרי". ועיין גם בהערות הרי"ז יאסקאוויץ לספרי זוטא שהוציא לאור, עמ' 543, הערה ע"ד, שאף הוא הסמיך את הספרי שלנו לשאלת המל"מ הנ"ל. ברם אין הברייתא בס"ז עניין כלל לדברי המל"מ, שהרי הרב אומר שם במפורש שנתאמץ הרוצח וגבר על גואל הדם והרגו, כלומר כשגואל הדם בא להורגו התאמץ הוא עליו וניצח אותו, אבל הפירוש בס"ז הוא שאין רשות לרוצח להרוג את גואל הדם, בשעה שאין כוונתו של גואל הדם להורגו, או שהרוצח יותר חזק ממנו. ואין אומרים כשם שמותר לגואל הדם להורגו כן מותר לרוצח להרוג את גואל הדם.

251. שנ' ולא תקחו כופר לנפש רוצח. כלומר, אין לוקחין כופר בחבלה ברוצח, עיין ספרי זוטא בסופו. וכופר כוונתו ממון בעד החבלה, וכמו שאמרו בתו"כ סוף אמור, ק"ה רע"א, ומכילתא דרשב"י, ריש עמ' 177: לנפש רוצח אי אתה לוקח כופר, אבל אתה לוקה לאיברין. ועיין בבלי כאן פ"ג ב'. ועיין בלשון המכילתא משפטים פ"ח, עמ' 277.