תוספתא כפשוטה על בבא קמא ט:כט

189-90. החובל בחבירו, אע"פ שלא בקש החובל מן הנחבל וכו'. במשנתנו ספ"ח מבואר שהחובל אינו נמחל לו עד שיבקש מחילה מן הנחבל. ואם בקש, עליו למחול לו, ולא יהא אכזרי ומביאה משנתנו ראייה מאברהם שבקש רחמים על אבימלך. והתוספתא מוסיפה שהנחבל צריך למחול לחובל, אעפ"י שלא בקש ממנו מחילה, ולא עוד שצריך להתפלל עליו. ובס' יחוסי תנאים ואמוראים כת"י ערך רב יוסף בר חבישמיא מביא את הברייתא שלנו בשם תוספתא ב"ק [פ]י"ג אבות ומוסיף: וכולה מתניתא גרס' לה בירושלמי פ' החובל וכו'. ולפנינו בירושלמי נשמטה הברייתא, אבל בשרידים מן הגניזה נשתמר חלק גדול ממנה. ובילקוט סוף איוב רמז תתקכ"ח נעתקה כל הברייתא בשם תוספת דהחובל. ועיין רוקח סוף סי' רי"ד וסי' רי"ח, סד"ה ערב יום הכיפורים.

293. בהתפללו בעד רעהו. עיין בבלי צ"ב א' ובמדרשות שנביא להלן.