תוספתא כפשוטה על בבא קמא ט:כח

184-85. החובל בחבירו, ומת החובל וכו'. כל הברייתא באו"ז ב"ק סי' שפ"א, כ"ט ע"א, בשם ספר חפץ, גליון. ועצם ההלכה פשוטה, שהרי ניזקין גובין מן המשועבדים, ומכל שכן מן היורשים, עיין לעיל כתובות פ"ב ה"ב ומקבילות ומ"ש לעיל שם, עמ' 210. ועיין ירושלמי חגיגה פ"ה ה"א, ע"ו ע"א, גיטין פ"ג ה"ז, מ"ה ע"א ומקבילות, בבלי קידושין י"ג ב' ומקבילות שצוינו שם. ועיין בבלי ב"ב קע"ה ב' (ומקבילה) ולעיל פ"ו ה"ג.

285. מת הנחבל, יתן ליורשיו. ס' חפץ הנ"ל. ועיין בח"ד שהביא מכאן ראייה לשיטת הראב"ד פ"ה מה' חובל ומזיק ה"ו, ולשיטת הר"מ הוא מפרש שעמד בדין.

385-86. הנחבל, בין שיש שם טענה ובין שאין שם טענה וכו'. גליון ס' חפץ הנ"ל. ובשו"ת לקדמונים כ"י ששון (אהל דוד, 199 רע"א): וששאלתם על מה שאמרה התוספתא הנחבל בין שיש שם טענה וכו'. וחבל שלא העתיק את כל התשובה. וברייתא זו לא הובאה בשום מקום בתלמודים, והיא כסתם משנתנו בשבועות פ"ז מ"ג שאינה מחלקת, ועיין מ"ש להלן בסמוך.

486-87. ר' יהודה היה קורא אותה כאי, כל זמן שהן חובבין וכו'. ולהלן שבועות פ"ו ה"ב: היה קורא אותו הכאבין, כל זמן שהן חובבין וכו'. ובד: קורא אותה הכא כאי, כל זמן שהן חוככין וכו'. ולהלן שבועות הנ"ל: היה קורא אותו הכא כי', כל זמן שהן חוככין . ובכי"ע כאן: היה קורא הכאב (נוקד על המלה בראשה ובסופה) כל זמן שהן חוככין . ובשבועות הנ"ל: היה קורא אותה חביבאי כל זמן שהן חובבין וכו'. ובירושלמי שבועות פ"ז ה"ג, ל"ז ע"ד: היה קורא חבטי כל זמן שהן חוככין (בדפוסים מטושטשים הכ"פין, אבל בכי"ל ברור) זה בזה. והנה הגירסא "חוככין" היא מקויימת ע"י רוב הנוסחאות (והיא מסתייעת קצת מן הלשון "זה בזה"), ולפ"ז מסתבר לקיים את חגירסא "חכאכי" (או מעין זה). ור' יהודה חולק על הת"ק והוא קורא לחבול "חכאכי", כסיגנונו בכמה מקומות, 60 עיין מ"ש לעיל ח"ד, יומא, עמ' 718, ד"ה נמצאנו. והוא סובר שדווקא אם חוככים זה את זה ויש שם איזו טענה, נשבע הנחבל ונוטל, אבל בלי זה אם הוא כופר הכל, ולא היה שום דין ודברים ביניהם, אינו נשבע ונוטל. ובכלל זה כמובן הוא גם הודאה במקצת, שיש שם טענה, והוא כדעתו במשנתנו בשבועות פ"ז מ"ג הנ"ל. 61 ועיין בח"ד שמביא מכאן ראייה לשיטת הרמ"ה שהביא בטחו"מ סוף סי' צ'. אבל הוא בעצמו הרגיש שיש לשאול למה כר' יהודה, שלא כת"ק. ועיין גם במה"פ שבועות שם, ד"ה ראוהו זורק, ודבריו תמוהים, ופירושו בירושלמי הוא דוחק דוחקין, ויתבאר אי"ה במ"א. ולהלן בתוספתא שבועות, וכן בירושלמי שם, לא הובאה הרישא כאן, ודברי ר' יהודה נסמכו למשנתנו שם. וכבר העירותי בתס"ר במקומו שבספר חפץ שהעתיק את התוספתא דלג על דברי ר' יהודה, והוא מפני שאין הלכה כמותו.

587-88. היה נשוך מקום שאין יכול לישוך וכו'. ירושלמי הנ"ל. ועיין בבלי שם מ"ו ב' (בשם שמואל).

688. לאחר זמן זה או' חבלתה וכו'. גליון ס' חפץ הנ"ל, ירושלמי הנ"ל. ופירושו שאינו נוטל בשבועה אלא אם ראוהו נכנס שלם, ומיד יצא חבול, אבל אם לא ראוהו מיד שיצא הרי היא כשאר הטענות. ולא נתבאר כאן מהו לאחר זמן, 62 עיין לעיל גיטין פ"ב ומ"ש לעיל שם, סוף עמ' 814 ואילך. נדה פ"ג ה"ו ובתס"ר שם, ריש עמ' 262. משום שפשוט הוא שאם עבר זמן כדי שאחר יהא שם, יש לחשוש שאחר חבל בו. ופשוטה היא, ומשום כך לא הביאוה שאר הפוסקים. ועיין בפ"מ בירושלמי הנ"ל, ופירושו דחוק.