תוספתא כפשוטה על בבא קמא ט:ו
תוספתא כפשוטה על בבא קמא · Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 9:6
Open in the reader →119-20. אמדוהו לחיים ומת, משלם נזק וצער ריפוי שבת ובשת ליורשין. עיין בבלי סנהדרין ע"ח ב'. וכאן הכוונה שאם אמדוהו לחיים ואח"כ מת (שלא מחמת המכה, ואפילו נהרג ע"י אחרים), ואין כאן לא ריפוי ולא שבת, מ"מ משלם ליורשין כל מה שאמדוהו, וכמו שאמרו לעיל, שורה 9: ובכולן שמין ונותנין לו מיד וכו' הבריא נותן לו מה שאמדוהו.
220-22. אמדוהו למיתה, והקל ממה שהיה, והכביד ומת, אומדין אותו, אם מחמת המכה הראשונה מת הרי זה חייב, ואם לאו, הרי זה פטור, ר' נחמיה או' אפי' מת מחמת מכה ראשונה פטור. וכ"ה במכילתא דרשב"י משפטים כ"א, י"ט, עמ' 174, אלא שבדברי ר' נחמיה גרס: בין כך ובין כך הרי זה פטור, והיא היא. וכן מפורש להלן כאן: אפילו מת מחמת מכה ראשונה פטור. וכן בירושלמי 26 נזיר פ"ט ה"ה, נ"ח ע"א, סנהדרין פ"ט ה"ג, כ"ז ע"א. בבבא שלהלן: אפילו מת בעמידה (= באמידה) ראשונה פטור. אבל בבבלי ע"ח ב' לא נזכר בדבריו "אפילו מחמת מכה ראשונה". ובמשנתנו (נזיר פ"ט מ"ד, סנהדרין פ"ט סוף מ"א): והקל ממה שהיה, ולאחר מכאן הכביד ומת, חייב. ר' נחמיה אומר פטור, שרגלים לדבר. ופירש"י ועוד: שרגלים לדבר שלא מת מחמת מכה זו שהרי היקל. והוא בניגוד לתוספתא ומכילתא דרשב"י וירושלמי הנ"ל, שאפילו מת מחמת מכה ראשונה פטור. ובפיה"מ לנזיר שם נתן פירוש חדש לגמרי ל"רגלים לדבר", ולפי פירושו אין סתירה בין המשניות לכאן, אפילו אם נפרש ש"רגלים לדבר" מדברי ר' נחמיה הם, עיין מ"ש בזה במבואי להלכות הירושלמי להרמב"ם, עמ' י"ד. ברם בנוסח המשנה הוצ' הר"י קאפח בין בנזיר ובין בסנהדרין גורס: ר' נחמיה פוטר, וחכמים מחייבין, שרגלים לדבר, והוא כפירוש הירושלמי בנזיר ובסנהדרין במקומו. ועיין מ"ש מהרינ"א במבוא לנוה"מ, עמ' 480. ואין שום סתירה בין המקורות. ואמרו בירושלמי שם: רבנין אמרין שני עומדין (= אומדין) רבים על עומד אחד, ר' נחמי' או' עומד האמצעי רבה על שניהם. ובבבלי ע"ח ב': אומדין אותו אומד שני לממון. ואם אחר כך הכביד ומת, הלך אחר אומד האמצעי דברי ר' נחמיה, וחכמים אומרים אין אומד אחר אומד. ועיין בפירש"י שם. ועיין מ"ש בצפנת פענח פי"ב מה' גירושין הט"ז, נ"ד ע"ד, ובפ"ט שם הי"ח. ועיין בבלי גיטין ע"ב ב' ואילך (מקור הרמב"ם הנ"ל) ומ"ש בשו"ת הריב"ש סי' של"ח.