תוספתא כפשוטה על בבא מציעא א:ט

119. גזרי בית דין, ופרוסבולין הרי זה יחזיר. וכ"ה בשו"ת הרשב"א הנ"ל. אבל בכי"ע: גזרי דינין, וכן בכי"ש (אלא ששם נוספה המלה "גיזרי" בין השורות). וכ"ה בתשובת רבינו שמחה שבאו"ז סנהדרין פ"ג סי' נ"ט. ובמרדכי כאן פ"א סי' רנ"ב בשמו: המוצא גיזרין. ופירש רבינו שמחה גזרי דינין פסקי דין של בית דין, והוא מחזיר, מפני שהלוה נאמן לומר פרעתי, עיי"ש היטב ועיין בבלי ט"ז ב'. ופירוש זה לגזרי דינין, הוא בלי שום ספק הנכון, 10 פירושי בתס"ר כאן, עמ' 105, הוא בטל ומבוטל. עיין מ"ש מהרי"ן אפשטין בתרביץ ש"א ס"ג, עמ' 131–132. ואשר לפרוזבול, הרי אפילו אם לא יחזיר נאמן אדם לומר פרוזבול היה בידי ואבד ממני (בבלי גיטין ל"ז ב').

219-20. לפי שכתובין על שמו. וכ"ה ("לפי") בד ובשו"ת הרשב"א הנ"ל (בח"ב, בח"א משובש). אבל בכי"ע, בכי"ש ובתשובת רבינו שמחה הנ"ל: למי שכתובין וכו', והיא בלי שום ספק הגירסא הנכונה, שהרי בשטרי אריסות וקבלה, פעמים הנותן כותב למקבל, ופעמים המקבל כותב לנותן, ולפיכך מחזירין למי שכתוב על שמו, והוא כולל גם את הלוקח ואת המלוה. ועיין במשנת ב"ב פ"י מ"ד (ובתוספתא שם משובש, עיין מש"ש).

320. בין שמצאן בשוק ובין שמצאן בין שטרותיו של אביו. הרשב"א הנ"ל בתשובתו נוטה לפסוק שדווקא כשנמצא שטר בשוק (ויש כאן ריעותא) אין מחזירין למלוה, או ללוקח, אבל כשיורש מוצא שטר בין שטרותיו של אביו ואינו יודע מה טיבו מחזירו למלוה, או למי שכתוב על שמו. וכן נראה משיטת הרמב"ן בתשובתו: 11 ספרן של ראשונים, הוצ' אסף, עמ' 102, ס' התרומות שער ס"ז ח"ב סי' ו'. ואף על פי שאלו בא אותו שכתובין בשמו זוכה בהן, ומוציאין מידו. והסיק הרשב"א: "ולכאורה משמע דאכלהו קאי, ואפילו הכי קאמר, דבין שמצאן בשוק בין שמצאן בין שטרותיו של אביו שטרי מקח וממכר לא יחזיר לא לזה ולא לזה. ושמא נאמר דאגזרי בית דין ופרוזבולין דסליק מינייהו קאי. וצ"ע".

420-21. כללו של דבר, אם יש עמהם סמפונות, יעשה מה שבסימפונות. משנתנו ספ"א. והמילה סימפון (σύμφωνον) הוא מונח משפטי שהיה רווח מאד במזרח הקרוב, והוא הסכם צדדי במשא ובמתן, או תנאים נוספים (ופעמים שהם שוברים את השטר), עיין מ"ש ר"א גולאק בתרביץ ש"ה ס"ב, עמ' 126 ואילך. ועיין בירושלמי בסוף פירקין ח' ע"א, ובמקבילה בשבועות פ"ז (עיין תלמודה של קיסרין, עמ' 45), ובבבלי כ' ב' ואילך. ומתוך הלשון "כללו של דבר" משמע שהכלל עונה על כל מה שאמרו במשנתנו הנ"ל, ועל מה שכתוב לעיל, וכפירוש הר"מ בפיה"מ (שלא כרש"י), עיין ש"ך חו"מ סי' ס"ה ס"ק כ"ה וס"ק ס"ג (וציין לו במ"ש).