תוספתא כפשוטה על בבא מציעא י:ה
תוספתא כפשוטה על בבא מציעא · Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 10:5
Open in the reader →111-12. המחהו אצל חנוני, ואצל שולחני, הן עוברין עליו, והוא אין עובר עליהן. במשנתנו פ"ט מי"ב: המחהו אצל חנוני, או אצל שולחני, אינו עובר עליו. ועיין בתו"כ קדושים פרשה ב' פ"ג הי"א, פ"ח ע"ד, ובבבלי קי"ב א'. אבל גם בירושלמי פ"ט הי"ג, י"ב ע"ב: אבל עוברין הן עליו. ויש כאן משום חידוש, שלכאורה היה נראה שבשולחני ובחנווני הוא חוב כמו כל חוב אחר, שהרי הוא לא היה שכיר אצלם, ומלמדת התוספתא שבעה"ב מעביר את חיובו לחנווני ולשולחני, ואעפ"י שאין בידם ממנו כלום, ועיין ברי"ף ועוד במקומו ובמאירי, עמ' 416. ובפירוש הראב"ד לתו"כ פ"ח ע"ד, הנ"ל: אבל השולחני והחנוני עוברים עליו, שהרי קבלו עליהם את חובו והעונש בכלל, והכי מפרש בתוספת' וכו', מיהו מסתברא לי דלית הלכתא כההיא מתניתא, דקיימא לן דרב ששת דאמר (בבלי קי"ב א') אינו חוזר לית הלכתא כוותיה, אלא כרבה. וכוונתו הואיל והלכה היא שהחנווני יכול לחזור, הרי ממילא אם אינו משלם לפועלים יש כאן חזרה, ולמה יעבור. ועיין בנת"י על הירושלמי שם שהעיר לנכון, שמדברי הראב"ד מוכח שלרבה גם החנווני יכול לחזור בו, והוא שלא כשיטת הגאונים שלא נחלקו אלא בשכיר, אבל בחנווני, או שולחני, כולם מודים שאינו יכול לחזור בו.
212-13. ואם התנה עמו מתחילה על מנת כן, אף הן אין עוברין עליו. כלומר, אם התנה עם בעל הבית שלא ישלם לו בזמנו, אף החנווני והשולחני אינן עוברין עליו, אעפ"י שלא התנה עם הפועלים. ובפירוש הראב"ד לתו"כ הנ"ל: וקאמר התם (כלומר, בתוספתא שהזכיר) שאם התנו מתחלה עמו שלא לעבור אינן עוברין. מיהו מסתברא לי דלית הלכתא כההיא מתניתא וכו' (והעתקתי את לשונו לעיל), כלומר, שלשיטת הראב"ד אף אם לא התנו הן אין עוברין עליו, עיין מ"ש לעיל בסמוך. ובספרי כי תצא פיס' רע"ט, עמ' 297: כי עני הוא , פרט לשפסק מעמו (וכ"ה "מעמו" בכל כתה"י), ולפי גירסא זו מוכח שהכוונה שפסק מבעה"ב, שפסק וניתק ממנו, כלומר, שבעה"ב העבירו לחנווני, או לשולחני, כפירוש רבינו הלל במקומו. ובילקוט הגירסא היא: פרט לשפסק עמו , והיינו שהתנה עמו, והוא כבתוספתא כאן. ונראה שהכוונה שם לסוף הפסוק (דברים כ"ד, ט"ו) ולא יקרא עליך אל ה' , ואם פסק אתו (או: מעמו) אין לו רשות לקרוא עליו אל ה'. 3 ועיין בש"ד סי' של"ט ס"ק ב', והוא בס' חסידים הוצ' ר"ר מרגליות סי' תתרס"ו (עיי"ש בהערות), ובהוצ' מק"נ סי' תתי"א, עמ' 302, ביתר אריכות.
313. ואם אמ' לאחר לשכור לו, זה וזה אין עוברין עליו. בבלי ק"י ב', ופירשו בבבלי שם: זה, לפי שלא שכרן, וזה, לפי שאין פעולתו אצלו וכו', דאמר להו שכרכם על בעל הבית. ובס' דרכי דוד לרמ"ד לוין העיר על הריטב"א שנדפס מכבר, קי"א א', ועל הב"ח בחו"מ סי' של"ט (כצ"ל שם) וסי' שמ"ו שעמדו על כך למה אין אומרים כאן שלוחו של אדם כמותו.