תוספתא כפשוטה על בבא מציעא יא:כ

172-73. חמש דיוטאות משתמשות בביב אחד, ונתקלקל, כולן משתמשות עם הראשונה, והראשונה משמשת לעצמה. בירושלמי ספ"א, י"ג ע"א: חמשה דיוטות שהיו משתמשות בביב (כ"ה בכיר"ז, ובדפוסים בטעות: בבית) ונתקלקל, כולהם מתקנות עם התחתונה, והתחתונה מתקנת כנגדה. ובד: חמש דיוטאת משתמשות בבת אחת וכו'. ובכי"ע: חמש חצירות משתמשות בביב אחד ונתקלקל הביב וכו'. ועיין בבלי ב"מ ק"ח א'. ולעיל בהי"ט דברו בזכויות החמש, וכאן מדברים בחובותיהן, והוא דין אחד, אם יש לו זכות שימוש, יש לו כנגדו חובת תיקון. ואם נתקלקל ונסתם הביב בראשונה (כלומר, בראשונה מן הקרקע, בתחתונה), הרי יצאו המים המזוהמים והשופכים לתוך כל הדיוטאות, והם כולם משתמשים בביב, לפיכך חלה על כולם חובת התיקון ביחד עם התחתונה.

274. והשאר משמשות עם השנייה, והשנייה משמשת לעצמה. וכאן אם נתקלקל הביב בשנייה יצאו המים לעליונות בלבד, אבל התחתונה לא איכפת לה בכך, ואין לה שום זכות שימוש במה שלמעלה ממנה, שאם יסתם שם הביב יכנסו המים לעליונות ולא לתחתונה. ובירושלמי הנ"ל: והשאר עם (כלומר, מתקנות) השנייה, והשנייה מתקנת כנגדה, והיא היא.

374-75. שלישית שבכולן משתמש' לעצמה, ומשמשת עם כולן. וכ"ה ("שלישית") גם בד ובכי"ע. ובירושלמי הנ"ל: והעליונה מתקנת כנגד' ומתקנת עם כולם. ואף לפנינו הכוונה השלישית שבכולן (חוץ מן השתים שמנו כבר, והיא החמישית), והיא העליונה.

475-76. העשוי לכביסה אין ממחין בידו לגשמים, [לגשמי'] אין ממחין בידו לכביסה. בכי"ו נכפל בטעות "לכביסה אין ממחין בידו". ובכי"ו ובכי"ע נשמטה המלה לגשמים שהסגרתי, אבל כ"ה בד, בחי' הרמב"ן ב"ב ו' א', בחי' הרשב"א שם (כ"ד ע"א מן הספר, אלא שיש שם כפילות מוטעה), בחי' הר"ן שם, עמ' 35, ובנ"י שם פ"א סי' תר"ו. ובירושלמי ב"ב ספ"א, י"ג ע"א: היו עשוין לגשמים, יכולין למחות בידן לכביסה, לכביסה, אין יכולין למחות בידן לגשמים. ופירש בפ"מ שאם היו בורות בחצר לקבל מי גשמים יכולים למחות זה על זה מלהשתמש שם לכביסה, אבל לא להפך. אבל כבר ראה בח"ד כאן שגם בירושלמי הכוונה לביבין, כמו שהוא בתוספתא לפנינו. והירושלמי חולק על התוספתא. ובבבלי ב"ב ו' א': אחזיק לנטפי אחזיק לשפכי, אחזיק לשפכי לא אחזיק לנטפי, ורב יוסף אמר אפילו אחזיק לשפכי אחזיק לנטפי. ופירש רש"י: היתה לו חזקה בחצר חבירו שיטפטף גגו מי גשמים לתוכו על פני כל אורך גגו בלא מרזב. אחזיק לשפכי. אם רצה עושה מרזב ויקלח כל מימי הגג במקום אחד, דהא עדיפא ליה לבעל החצר. ועיין ביד רמה במקומו, ובר"מ פ"ח מה' שכינים ה"ו. ובחי' הריטב"א שם: דנראין הדברים דאי כשהחזיק שירדו מגגו על חצר חברו בהא ליכא מאן דאמר דהחזיק לגשמים להוי חזקה למימי תשמיש, ואם שהחזיק בהם בביב של חברו שפתח לביתו, או למבוי, החזיק בכולן. וכן אמרו בתוספתא החזיק למי גשמים החזיק למי תשמיש. ורבינו שינה את לשון התוספתא וניסחה לפי פירושו, שהכוונה היא שאם החזיק לתשמיש (לכביסה) אין ממחין בידו לגשמים, וכן להפך, ופירושו דחוק מאד, ולפי העניין בתוספתא ובירושלמי אין מדברים כאן בחזקה. ובתוספת ראשונים (ירושלים תפרח"י) עמ' 131, העתקתי את לשון הרמב"ן הנ"ל שגרס כלפנינו בתוספתא בדפוסים ופירשה לעניין צינורות המקלחות מים מן הדיוטאות, והיינו שהביב נשתעבד לכל הדיוטאות ואין ממחין לא לגשמים ולא לכביסה. וההלכה הובאה לכאן מפני שבבבא שלפניה יש הבדל בשימוש הדיוטאות, והוא שבמי שופכין לא איכפת להם לתחתונות אם ישפכו בעליונות, ולא יגיעו אליהן, אבל במי גשמים לשתייה, או לכביסה, אין הבדל בין התחתונים לעליונים וכולם רוצים בביב מתוקן שיגיעו המים אליהם. והתוספתא אינה מחלקת בין מי גשמים (לשתייה) לבין מים לכביסה, ושניהם חיי נפש, כר' יוסי להלן הלכה ל"ה, שורה 114. ועיין לעיל שביעית פ"ו הכ"ה, עמ' 194, ומקבילות במסה"ת שם. ועיין מ"ש לעיל שם ח"ב, עמ' 569, והירושלמי כאן ספ"א הנ"ל מחלק ביניהן.